WHEN I REMEMBER.

אולי אם אני אכניס מספיק ניירות אכולים לבטן שלי ואקיא אותם מחדש זה יהיה יותר טוב?

יהיה לי את ההיי הזה שוב?

לי ולך היה קסם, את יודעת.

בלילה היית מעירה אותי בלחישות שלך,

מתגנבת לאט לאט אל המיטה.

וכשהשחר היה עולה, הקירות בכל החדרים היו

בלתי מזוהים, ואני, בשירותים, על הריצפה,

והשרידים שלך על הקירות.

גם בצהריים את מוצאת אותי, שפתייך על שפתיי,

אור יום או חשכת הלילה - כלום לא עוצר אותך

מלזחול בחזרה לרגליי ולדרוש את מבוקשך.

את אומרת שאין בינינו רגש, אבל את מתה מפנים

כל פעם מחדש.

אז כן,

זה לא אשמתי שאני חוזרת ומקיאה כל הזמן על דפי הנייר

האלה כי ובולעת אותם כי זה בגללך.

הכל בגללך.

בולימיה, קוראים לזה? או אהבה?

היא הרי בחרה בי... לא?