חיכינו, חיכינו, חיכינו,
והנה הם הגיעו~!!!
הבוסטונים!!!!
ואי איזו התרגשות היתה!!!
והנה כמעט עברו להם 3 ימים שאנחנו איתם ואני אספר בקצרה על מה שעשינו,
קודם כל הם מאגניבים@@!!!!!
XDDDD
וסתם אנשים חמודים!!!!
הם נחתו ביום חמישי ואחרי שהייה של שעה וחצי קישוטים של האולם במרץ אינסופי הם נכנסו..
ולרגע היתה דממה של שקט,
אף אחד לא ידע מה לומר, מה לשאול.
ואז נשבר הקרח.
בהתחלה סתם הצגנו את עצמנו.. מה שמי? ובלה בלה בלה..
ואז התחלנו לחדבר.. היו ממש הרבה פאשלות אבל לא נורא.
גיליתי שהאנגלית שלי לא הכי גרועה בעולם ואם אני רוצה אני יכולה.
הם הגיעו נורא עייפים לכן ממש מעט זמן היינו איתם אבל לא נורא כי היו לפנינו עוד שלושה ימים.
אני ממש ריחמתי עליהם בגלל הג'טלאק (זה בעיה בגלל הפרש השעות).
ביום שישי במקום ללכת לבית הספר נפגשנו כולנו ליד מועדון הספורט והיה ממש מאגניב.
נסענו לסטלה מאריס והיתה שפ רוח חבל על הזמן.. ממש עוד שנייה היינו עפים.
היינו לנו מדריך ממש טוב. הוא דיבר באגלית ובעברית שוטפת וגם כל הדרך למעטה הוא ניגן לנו בחצוצרה...
זה היה ממש מצחיק XDDD
הבוסטונים ממש התלהבו מהים.. והתחילו לצלם אותו.. ונחשו מה? הם גם התלהבו מרקפות. כיאילו הפרח הזה צומח לי מתחת לבית בכמויות שלא לתאר והם מתלהבים מזה? זה היה ממש מוזר.
אחרי זה נסענו לבית חולים רמב"ם ושם היתה הרצאה באנגלית.. אני דיי מתפלאת שהצלחתי להבין כמעט הכל, ואפילו חלק מהמושגים הרפואיים.
הם התחילו את ההרצאה מוידאו מהמלחמה כי רמב"ם היה מרכז רפואי המרכזי בצפון וגם מקלט ואיך שהם ירדו למחטרת.. ואז איכשהו עברנו לדנ"א ולכל מיני תאים ובסוף סיממנו עם עוד משהו שאני כבר לא זוכרת.. ואז שוב חזרנו למלחמה.. זה היה דייי מפגר.. וכמו שאמר רם אחרי זה באוטובוס... שהוא חשב שהגיע כבר שנת 2009 ואני דיי מסכימה איתו.
כשחזרנו לבית ספר היתה לנו הופעה של הלהקה ואז 20 פיצות (לא הכי טעימות בעולם, אחרי זה היה לי כאב בטן) ולבסוף נטענו עץ חברות.. מי שכבר ראה אותו מוזמן להגיב.
ממש חזרתי מהר הביתה ובדרך עוד עצרתי אצל אילנה כי אביב העביר לי את החומר בפוזיקה שהם למדו..תודה אביב =]
ממש מהר החלפתי בגדים ו"טסתי" לקבלת פנים בבית מלון "שולמית", אלינוש תודה על ההסעה.
ואי הקבלת פנים היתה מדהימה!!!! זה כל כך לא רגיל שרנו שירים, הדלקנו נרות.. זאת היתה ממש חוויה, על האוכל אני אעבור בשתיקה (כי הוא לא היה משו, הקינוח היה הכי טוב), ואז רקדנו.
ואם אתם חושבים שככה נגמר היום אז לא... אחרי זה עלינו לחדר של כמה בנות והיינו איזה 35 בנות בחדר אחד... וצחקנו וממש התגבשנו...
אחרי זה אמרו לנו לצאת.. וירדנו ללובי ושם שיחקו גם במשחקים... זה היה ממש יום מהנה במיוחד..
ואז גלי החמודה בעזרת אמא שלה כמובן הסיעה אותי הביתה.. טנקס!!! =]
היום,
ואו היום עדיין לא ניגמר אבל החלטתי לעצמי..
אני בחיים לא הולכת לבתי כנסת סתם ככה..
לשבת 3 שעות ולשמוע פיוטים, לקרוא חצי סידור ופרשה בתורה, זה כבר יותר מידי..
אפילו יעל אמרה שהיא מעריצה אותנו שהיה לנו את הסובלנות לשבת.
הרב אמר שאנחנו ממש סובלניים וזה באמצע. אז אני חשבתי לעצמי, יופי זה לא אומר שצריך להמשיך לבחון את הסובלנות שלנו?!
מעניין את מה לא בירכנו?
על המדינה ברכנו, על השלום בירכנו, על החיילים בירכנו, על החטופים בירכנו, על החולים בירכנו על השבת בירכנו, את האלוהים בירכנו (טוב בעיקרון בשביל מה התפילה), גם בירכנו את אלה שקראו בתפילה..
היום בערב גם עושים משהו בבית ספר אז אני חייבת לסיים כאן..
מחר טיול יום שלם לגולן.
יום שני עדכון על היום בערב ומחר..
לקראת סוף שבוע אולי פוסט תמונות, לא מבטיחה.
איזה פוסט ארוך..
מריה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
