לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הדובדבן שבקצפת....


המקום שאני שולטת בו..

Avatarכינוי: 

בת: 32



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008

פוסט פרידה...




זהו פוסט פרידה שלי מכם עד לסוף החודש הזה..

מחר אני יודאת לטיול השנתי שלושה ימים לירושליים.

וביום חמישי בלילה ב3:00 אני נוסעת לנתב"ג.

 

כך שלמעשה זהו הפוסט האחרון שאני כותבת לשבועות הקרובים.

זהו..

יום עצמאות עבר אחלה...

 

בה ביייי,

נשיקות,

מריה.

נכתב על ידי , 10/5/2008 18:54  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של the WHiTE ב-14/6/2008 20:41
 



יום הזיכרון-מה אני זוכרת מהיום הזה.


היום יום הזיכרון לחללי צה"ל, מה אני זוכרת מהיום הזה?

אני זוכרת דברים רבים,

את הטקסים שעשינו ביסודי בנושא זה,

את הצפירות שמושמעות יומיים,

את הלוח שנמצא ליד אולם הכינוסים ועליו מתנוססים

שלושים וחמישה שמות של נערים ונערות

שכל מה שהם עשו הם הגנו על מדינתיינו.

אני זוכרת את הטקסים כל שנה ושנה,

איך הם גורמים לך להתרגש כל פעם מחדש.

ואת המשפחות השכולות שנמצאות בקהל.

את הטקס בערב מהכותל המערבי,

את שיעורי החינוך שמוקדשים  לנושא.

אני זוכרת את המדבקות שמחלקים כל שנה מחדש,

שעליו כתובה המילה "יזכור" ופרח דם המכבים האדום.

 

ומה קורה בערב למחורת?

בערב כולם יוצאים מבתיהם והולכים לצפות בזיקוקים ובחגיגות

לכבוד יום ההולדת של המדינה,

השנה היא בת 60 וזאת בכלל חגיגה.

ובאותו הרגע שהמסיבות מתחילות, לרגע, לשבריר שנייה, הכל נשכח

כלא היה.

רק המשפחות השכולות שלא מצליחות לשכוח את הכאב,

נשארות לבד עם היגון, עם העצב,עם הבדידות.

 

ואני חושבת לעצמי ברגע שמושמעת הצפירה של הערב,

ואני רואה את רוב האנשים ברחוב נעמדים, את רוב המכוניות עוצרות,

אני חושבת לעצמי,

איך יכול להיות שלא כל האנשים ולא כל המכוניות נעמדות?

מה זה כל כך קשה לדקה להשתתף בכאב של המשפחות

שלא אשמות בכך שיקירהם נהרגו. ועל מה נהרגו?

על כך שהגנו על מולדתם? המולדת שאתה ואני הולכים עליה?

שמחר בערב היא תהיה בת 60?

שלא נדבר על נפגעי פעולות האיבה שאלו אנשים צעירים שנהרגו,

כיוון שהם חיים במדינה הזאת,

מה הם עשו? סך הכל נהנו במועדון שהתפוצץ באכזריות.

או נסעו לעבודה למקום עבודתם?

ושוב אני חוזרת לאותה השאלה האם זה כל כך קשה לעמוד דקה?

 

ומקבלת תשובה, שכנראה שכן.

עובדה, שאם זה לא היה קשה הם היו עושים את זה.

 

יזכור,

מריה.

נכתב על ידי , 6/5/2008 20:17  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -The Princess- ב-7/5/2008 15:15
 





5,488
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-The Princess- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -The Princess- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)