נפגש בספסל

להגיד לעצמי את הדברים בראש?

ללחוש לילה כאשר יורד?

לכתוב על נייר?

הכל נוסה בעבר, וכלום לא הוריד את האבן מהלב.

חוץ מניסיון עבר, הבלוג, הבלוג היפה שלי, שפעם היה מקום המפלט שלי, היכן שאנשים זרים היו יכולים לקרוא את המחשבות והדעות הכי כמוסות שלי.

אז לחזור לזה? או שאני רק עובדת על עצמי?

בעבר ניסיתי, בלוגים אחרים, גישות שונות.

אבל פה..

פה זה הבית, הבלוג האמיתי, הראשון, פה התבגרתי.

אמנם שנתיים לא נכתב פה דבר, אף פה, כאשר נגולל הכל אחורה, אפשר לראות את השנתיים שבהם הייתי פעילה פה, השתנתי, מילדה קטנהף שחושבת שללבוש שחור ולשמוע מטאל בשיא הווליום זה מגניב, ואז לילדה קצת יותר מאוזנת אך עדיין מאזינה למטאל ולא מוכנה להקשיב לשום דבר אחר, ומשם, לילדה נורמלית, שומעת מטאל אך פתוחה לסגנונות מוזיקה שונים ומגוונים....ו, עכשיו, נערה, כמעט אשה. צעירה בת 18, שמטאל כבר קצת רחוק ממנה, אך נשערה עם הטעם הטוב של הרוק הישן, אך גדלה וחגגה וזרמה למוזיקת המסיבות, בקיצור, ערבוב קליל.

ככה, אחרי שקצת גלגלתי, ונזכרתי, ראיתי את התקופות בחיי, מתי היה לי רע, ומתי טוב, איך חיי השתנו וכך מצב רוחי.

איך האנשים שהייתי בוכה עליהם פעם, ומה שהרגשתי אליהם.. היום?..ידידים טובים שלי, שהרגש שלי אליהם בערך באותה רמה כמו הרגשות שלי לחברות שלי.

איך התפיסה שלי השתנתה, מילדונת שאמנם נראת ונשמעת קשוחה, וחזקה וחסרת פחד, בעצם בפנים, ילדה עצובה, שלא הייתה מאושרת מחייה ומצבה.

והיום.

אני מסוגלת להעיד על עצמי, יכול להיות שחלק מזה ישמע מעט שחצני, או מתנשא, אבל מה אוכל לעשות? אני אוהבת להבליט את הדברים הטובים שבי, וכן, אני גם מודעת ללא טובים.

אז היום, אני בת 18, מחכה לגיוס שלי, חצי מתרגשת חצי מפחדת.

כרגע אני רווקה, עם אקס טרי ומלאה רגשות אליו. ועובדת על כך שנדבר, ו\או נסגור את העיניינים כמו שצריך.

כותבת שירים, מלחינה, מציירת, וחושבת שאני יודעת לשיר.

קיבלתי מתנה, מתנה שעוזרת לי בחיים הרבה הרבה, וגם עוזרת לחברות שלי כשאני חולקת איתן מידע. אני יודעת לקרוא אנשים, ויש לי אינטואיציות חזקות, ומניסיון קודם, לא משנה כמה ישכנעו אותי וכמה יגידו לי שאני טועה, האינטואיציות שלי תמיד צודקות, וזה עזר לי רבות להגן על עצמי בעבר ועוד יעזור בעתיד.

אחרי ריבים, סכסחוכים, וסתם השפעת הזמן, אני מרגישה שמצאתי חברים אמיתיים. כאלה שבאמת אני לא יכולה להגיד עליהם דברים רעים מעבר לשטויות הקטנות והחמודות שעושות כל אדם למיוחד. נפתרתי מאנשים שרק גרעו לי, וניסו להקטין ולפגוע בי.

בקיצור, בסך הכל, מתחת לקליפה הקשה, ולמרות שלפעמים נופל המצב רוח וכן, עצובים בגלל שטויות עם גברים. אני בסך הכל בן אדם, אשר שמח בחלקו ובמה שהוא קיבל.

אני אוהבת את החיים, את המשפחה, את החברים, וגם כל הבעיות והדברים...בסך הכל, הכל חוויה, ובסוף- הכל מסתדר.

יום טוב חברים.