נפגש בספסל

כל פעם, כל מילה, כל שינוי כליל.

מתנפח.

נפוח, גדול, ענק.

לא ניתן לראות מעבר לבלון הציפיות הענק שלי.

רק רואה בראש- סרטים, סרטים.

כל התרחישים, הטובים, והעוד יותר טובים. איך הכל נגמר טוב ויפה.

הכל נגמר באושר ועושר.

ושוב, מחכה, מצפה, ועל גבי, הבלון הגדול.

ושוב מקווה, ושוב חווה.

אותה חוויה.

אותה סיכה קטנטונת, אשר ננעצת בגבי.

אותה סיכונת, שמעלימה את הבלון.

אותו בלון שבכל פעם מחדש נעלם, ונראה כאילו לא ישוב יותר.

אך שוב,

כל פעם, כל מילה, כל שינוי כליל...