נפגש בספסל

"איזה? היא בכלל לא רוצה"

"מה?! אין מצב בעולם!"

"היא בחיים לא תעשה לך דבר כזה!"

"מה?...לא יודעת...לא נראה לי"

"דיי! באמת?"

"זונה!"

בשביל מה יש חברים?

כדי שיתחילו עם הבחור שאני רוצה, ועוד יכחישו לי בפנים כזה הכי ברור..

גם אני לא האמנתי...

עד שכל העובדות התחברו.

וואלה, מוזר לי.

יש לי מן אדישות כזו.

כאילו, אני יודעת שזה יתפוץ, ואני אתפוץ עליה.

אבל בנתיים, אני נהנת מהמצב.

שאני יודעת, והיא לא.

כן, מאוכזבת. אבל גם היה לי ברור.

"את באמת לא רוצה אותו?"...גם את זה שאלתי כבר מליון פעם.

התשובה תמיד הייתה "נראה לך?! הוא שלך..."

כנראה שהיא לא באמת מאמינה לזה.

אז חברונת, תמיד הגנתי עליך על כל מה שאמרו, אבל הנה לך..

את שמנה ומגעילה, ילדה מוזרה ודיי מעצבנת.

ו....זונה.