אוף. ואוך.
החודש הזה הייתי ממש עצבנית.
ממש התעצבנתי מכלדברשהוא.
המפגש היה ממש הצלחה, ונהנתי. D:
למרות, שגם שם, הרגשתי קצת בלי חשק.
בלי חשק להיות מגניבה או לסטוץ.. ולא אמרתי את זה לאף אחד, כי לא צריך. (אה, אמרתי רק לבר, טמיר ואור שאין לי חשק לנשיקה..)
כי בר עזרה לי לעבור הלאה, ואמרתי לה את זה ואני אוהבת אותה כלכך3>
אחרי שחזרתי הביתה. קצת בכיתי.
כי התעצבנתי על אמא שלי. ואחרי שבחנתי את הנסיבות,
הן היו פשוטות וסתמיות מדי.
אז הרגשתי צורך לבכות.
ואני מעריכה את אמא שלי הכי בעולם,
אין עוד אמא כזאת בכל העולם ולא תקום כזאת.
ולא מגיעה לה שאני הילדה הטמבלית הקטנה תתחצף אלייה.
למרות,
שאני שונאת,
כשלא מבינים אותי.
אבל אין מה לעשות. יש הורים,
ויש חברים.
רק מה שאני אומרת.
שכלכך הייתי מאושרת.
לו הייתי הבנאדם,
שידע לצפצף על כולם.
הייתי מאושרת, אם הייתי יכולה להיות רגועה, שלווה, שרק הדברים החשובים ירגיזו אותי וזהו.
זה הכי קשה שיש. לסבול את עצמי עצבני.
ממ,
יש שיר שכתבתי כבונוס לשיעור ספרות.
והוא נקרא 'לכל אדם יש חלום'. קיבלתי על השיר הזה את הציון המירבי שהיה אפשר לקבל. 3 נק' לתעודה. :)
הוא לא ממש קשור למה שאמרתי, אבל הוא נחמד :)
אז הנה הוא:
לכל אדם יש חלום / עומר קורצ'י
לכל אדם יש חלום.
שיכול להגיע לכל מקום.
אם הוא יתאמץ,
ואף לא ימצמץ,
יעשה הכול למענו,
בסופו של דבר יגיע ליעדו.
החלום הוא קטן/ גדול.
יכול למלא חלל גדול.
יש חלום קשה למימוש,
ממש כמו לתפוס יתוש.
אך יש חלום- קל כמו נוצה,
נוכל אליו להגיע בריצה.
חלומי הוא להגיע,
עד לרקיע.
ללכת על המים,
לעבור את השמיים.
לשעוט מעל כל מכשול.
זהו, בעיניי, המכשול הכי גדול.
להתעלם מהבעיות,
מהתחושות, הרגשות, האכזבות.
האהבות הנכזבות.
ופשוט, כמו איילה קלילה,
לדלג מעל כל בעיה.
מקווה שלא רק סטפני אהבה,
שגם אתם.
לילה טוב :)
אה ומחר אני רואה את ירדן ואוריקווו איזה כייף ליי D::
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
