ממ הייתי בתל אביב היום ^^
אני וסיני איחרנו את הרכבת אז אמא שלי הסיעה אותנו ישר לת"א..
ואז פגשנו אנשים ממש חמודים שאני כבר מכירה..
ואז פגשנו אנשים מכוערים ומפגרים (טמיר ואור..), סתם.. אתם יודעים שהכל מאהבה D:
קיצור אין לי כוח לספר את הכל, רק שהיינו עם ליחי D:
והיה יכול להיות ממש כיף בסנטר לולא הייתי חולה.. משתעלת וכואב, כאב ראש, עייפה, מצוננת...
למרות, שכשהיינו אחרכך בעזריאלי, ישבנו ליד שולחן אני, טמיר, סיני, פריאל וירדן, היה לי ממממש כייף, והעלה לי תמצברוח כי גם טרפתי שווארמה לפני כן, והצחוק של ירדן הצחיק אותי, ועפו בדיחות ומגניב היה ^^
אחרכך רצינו לראות את הסרט 'דמדומים', אבל כמובן, למה שיהיה אותו?#!@ אוךך, ואז רצינו לראות סרט אחר עם בראד פיט, אבל הוא היה 3 שעות ולא היה זמן =\
קיצור, היה כיף, אבל אם לא הייתי חולה היה יותר =\
*הערות שהבנתי מהיום:
- בר (רוזן) הייתה מממממממש חסרה לי, והרגשתי בזה ממש!
- פריאל וטמיר מתאימים ^^
- לירדן יש צחוק מצחיק, ויש לה שמחת חיים וזה טוב D:
- אסור לבוא למפגש כשחולים! זה הורס.
*וההערה הכי חשובה:
הבנתי שאני רוצה מישהו שיהיה מגניב לאלה:
- הולך עם מכנסיים רחבות מגניבות כאלה,
- שיער ארוך וחלק (לא אימו, יותר ארוך)/ ראסטות,
- מתהלך מגניב (צעדים גדולים XD),
- רצוי רוקד היפ הופ- ברייקר/ סקייטר,
- בעל קליטה מהירה (ההפך ממני ...),
- אפשר גם שאנטי... אבל לא בהכרח..,
- שומע losrptophets ואת הסגנונות שלי ^^,
- שיהיה מתופף/ גיטריסט/ בסיסט/ כדורסלן ^^,
- שיהיה זורם לא כבד,
- אוהב ים וטיילת /פסטיבלים..
אבל... איפה אני אמצא אוצר שכזה?! XD
אומנם לא הכל פה מסתדר אבל בכל מקרה, אם הוא עומד על 4 קריטריונים זה גם טוב XD
סתםסתם, אני לא אחת שבוחנת אנשים יותר מדי... ולא אכפת לי גם הוא לא עומד על אף אחד מהדברים, זה רק פנטזיה S:
(זה לא אותו נושא אבל המשך)
אני רק מתגעגעת להרגשה והתחושה של אהבה =\
הלוואי שאני יאהב מישהו שוב- פשוט להיות שוב רגועה ושלווה, לא מתעצבנת מכל דבר,
עושה דברים עם הבנאדם שאני אוהבת- שזה עושה את הדברים הרבה יותר כיפיים ממה שהם,
ללא קוצר רוח- יש לי ראש להרבה דברים כמו לימודים, שבכללי אין לי כוח בכלל ואני שונאת תלימודים,
אבל כשיש אהבה זה הרבה פחות ואולי אפילו יש ראש לשבת על הכל,
אפילו האנשים מסביבי אמרו לי שאני אחרת, וכיף להיות לידי ושאני הרבה יותר רגועה..
זה גם עוד יותר כיף, שאת אוהבת מישהו והוא מחזיר אהבה.. הכל יותר יפה..
אלה דברים עובדתיים, למרות שזאת הייתה אהבה ראשונה, זה היה אמיתי, ואני יודעת שהכל נכון.
ושהבא לא יהיה אותו דבר.. ואולי בגלל זה אני טיפה פוחדת להתחיל קשר חדש.
בכלל, אני פוחדת להיזכר, זה עושה לי רע. כי כל הזכרונות שלי טובים משום מה.
ובראש העין שהיה לי ממש טוב. לא שפה לא טוב, פשוט לא חשבתי שאני אזכר כלכך הרבה במה שהיה אז.
אולי לא היו לי הרבה חברים קרובים ממש, אבל אלה שהיו הם היו כל העולם, וכל פעם שהייתי איתם זה היה מדהים.
וממש מצער אותי שלא שמרנו על קשר. אולי פעם בחצי שנה אני רואה אותם. ואם כבר, אז אני יוזמת את זה, ולהם לא אכפת.
למרות שאחד מהם אני רואה דיי הרבה, אבל זה לא אותו דבר כמו פעם. אני מבינה, באמת שאני מבינה, שבגלל שהיינו חברים אז איאפשר
לחזור להיות כמו שהיינו אז, שלישייה או ידידים טובים עלל. אבל הוא לא מבין שזה חסר לי. ממש אבל כלכך. שבנאדם שממש דומה לך,
ויש לך המון זכרונות מפעם, וכלכך טובים שאיאפשר לשכוח, איאפשר פשוט לעבור הלאה, להמשיך בלי להתייחס. אולי לעבור אהבה, וחבר, כן,
אבל עדיין, להעלים את הבנאדם מהחיים איאפשר. וכשאני אומרת 'להעלים' אני לא מתכוונת ל'לא לראות אותו יותר', אלא לזה
שאת רואה את הבנאדם כלכך הרבה, מולך, אבל את לא יודעת איך להגיב ומה להגיד כי זה לא כמו פעם, והוא בעצמו לא ממש אכפת לו, ובגלל זה אני
לפעמים אדישה אליו, כי מעצבן שזה לא הדדי. אז הייתה תקופה שלא רציתי לראות אותו בגלל זה, אבל כמובן שאיאפשר כי הוא החבר הכי טוב של החבר הכי טוב שלי, והם תמיד נמצאים ביחד, ותמיד כשאני באה אז חייבים לראות אותו גם, ואני רוצה אבל אני לא רוצה. לא יודעת להסביר.
אני מתגעגעת ממש למה שהיה פעם,
וכואב שהוא לא מבין, או לפחות לא מנסה להבין.
אני לא סיפרתי את זה בחיים. ועוד יש לי המון מה לספר ולהגיד ששמור בבטן, אבל זה לא תמיד טוב לשפוך את הכל ושהאנשים הלא נכונים יקראו את זה.
ההוא שלא מבין, הייתי רוצה שיקרא. אבל כמובן שאני כלכך מכירה אותו ואני יודעת שהוא לא ידע איך להגיב או לענות אז הוא לא יעשה את זה,
פשוט כשהוא יראה אותי אחרי שהוא יקרא, יראו שהוא קרא. אבל הוא ינסה להתחמק מלראות אותי.
ואם כבר אז כבר. -
למאי, החברה הכי טובה בעולם, מתה החתולה הכי חשובה לה- מוקה.
זה היה ממש מצטער ופתאומי כשהיא ספרה לי על זה היום, למרות שאני ממש מבינה, כי זה כמו שהיה עם סיגלית הכלבה שלי.
אצלי זה היה שקודם דוד שלי נפטר מסרטן, וחודש אחרי הכלבה שאני כלכך אוהבת. ואיך בכיתי. בכיתי לאלוהים.
אז אני מבינה, שקודם זה קצ'קס (אף פעם לא כתבתי את זה אז זה מצחיק חח), ואז מוקה.
ואני משתתפת בצערך ממש.
ואני מודה לשלושה חברים שאיתי תמיד, ותמיד כיף לי איתם בכל מצב, ויש לי מזל שאני חברה שלהם, והם תמיד מבינים אותי ויודעים איך להגיב.
מאי, טמיר, ושירה. למרות שאני ושירה התרחקנו קצת (וזה בטוח בגלל שהיא עברה), אני מכירה אותה בזמן כלכך קצר, ואוהבת אותה אהבה של זמן ארוך.
ושלושת המילים האלה אומרות לי כלכך הרבה. אז אני לא מפרטת עליהם.
טוב אני חולה ואני לא יכולה לראות יותר מסך מול העיניים שלי כי זה שורף את העיניים
אז אמרתי פחות או יותר הכל
אל תגיבו אם זה לא מהלב, רק בפוסט הזה
ואני לא פתאט. אני אמיתית.
באמת.
ביי 3>
*הנקודות והכל מבולגן כי עשיתי את הפוסט הרבה זמן, וזה לא העלה את זה, אז זה היה מבולגן ואין לי כוח לסדר.
איאפשר לקרוא הרבה כשהצבע של הכתב צועק, כמו הירוק הקודם, לכן שיניתי את הצבע של הכתב והרקע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
