לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"אף פעם אל תתגרה בדרקון ישן."

Avatarכינוי:  אולי זאת אני.

בת: 31



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

12/2008

זה מדהים.


זה מדהים כמה שאני מתנשאת.

מי אני שאחליט מי שטחי וחלול ומי עמוק ומלא תוכן?

אני אני שאחלק את הסובבים אותי לקטגוריות? אפילו את זה בתוך בהראש שלי, אפילו אם אני מספרת את זה לקובץ מצומצם של אנשים. מי אני בכלל? מה לעזאזל נראה לי שאני עושה? לכל בן אדם יש את העולם הפרטי שלו, גם אם לא אני הכי מודעת אליו. גם אם כלפי חוץ הוא בוחר להראות פן שונה. גם אני כזאת. אז מה? אז הייתי רוצה שיקטלגו אותי? זה מה שהם עושים. וזה מרתיח. מי אני שאעשה את זה, בזמן שאותי זה כ"כ מרגיז?

 

זה מדהים כמה שאני עקבית.

כמה שחשבתי שזה משהו חולף, וששכנעתי את עצמי שאני סתם מתאמצת להרגיש את זה, וארצתי לספרעל זה לבן אדם הכי פחות מתאים, בהתלהבות כ"כ גדולה.... ודברים שקרו הסיחו את דעתי מזה, אבל אף פעם לא לגמרי. ועכשיו זה חוזר ובגדול. שוב, עם הידיעה שזה לא יתממש. עם המחשבה הנצחית של:אולי אם זה היה במקום אחר, בסיטואציה אחרת, בזמן אחר...אולי בעתיד... וחבל, כי אני חושבת שהיה יכול לצאת מזה משהו נחמד. שעשוי להצליח למשך זמן מסוים אפילו. חבל.

 

זה מדהים כמה שאני מקדימה את זמני.

מעניין אותי אם הם ידעו, אם הם הבינו. אבל עכשיו אני עמוק בתוך זה. והם מרגישים את זה גם. והיא מרגישה את זה הכי חזק, והיא זאת בהרגישה את זה הכי מוקדם. והיא לא יכולה לסבול את המחשבה. ועם כמה שהאופי שלה נוראי הוא הפך לבלתי נסבל ועם כמה שהיא הייתה פרנואידית עכשיו היא איבדה את זה לגמרי. ובהתחלה האשמתי את עצמי אבל עכשיו אני מבינה שאם לא אני זו הייתה מישהי אחרת, או מישהו אחר, אין כבר הבדל בעיניה. ויודעים מה? שתחנק עם הפרנויות ועם האופי המחורבן.

 

ועכשיו נזכרתי בבן אדם. איך נזכרתי? הוא התחבר למסנג'ר. זה קורא לי הרבה בזמן האחרון. נזכרת באנשים כי הפייסבוק הודיע לי שיש להם יומולדת, כי נתקלתי בשם שלהם בספר טלפונים, כי הם התחברו למסנג'ר. הבן אדם הזה כ"כ השפיע לי על החיים ועל התגבשות האופי [הלא מגובש] שלי ועכשיו כ"כ התרחקנו. הוא התקרב לתחום אחר שאני נרתעת ממנו ובתגובה פשוט התרחקתי. ולמה? זה כ"כ מגעיל מצידי.

 

בכלל, אני בן אדם מגעיל. אגואיסטי, קנאי, רכלן, סקרן, שמח לאיד.

והדבר הטוב ביותר שאני יכולה להעיד על עצמי, ומתפארת בו בפוסט הקודם, הוא שאני יודעת להקשיב.

ממש.

להקיב למה שבא לי להקשיב. ואם לא בא לי? לבהות בחלל ולהעמיד פנים.

להקשיב למה שמעניין אותי, לא למה שיש לדובר להגיד.

להגיב תגובות חלולות וריקות מתוכן.

 

אין בי שום דבר טוב.

אני לא עקבית בקשרים ובמערכות יחסים, אני משנה דיעה בקלות בגלל משהו ששמעתי או קראתי, אנשים ומקומות נמאסים עלי כ"כ מהר. אני אנטיפטית ואני לא מעריכה שום דבר.

אני פשוט בן אדם חרא.

 

נכתב על ידי אולי זאת אני. , 20/12/2008 13:57  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רותם ב-16/9/2010 04:29
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאולי זאת אני. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אולי זאת אני. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)