LIFE AS WE KNOW IT

ושלי לא תהיה עוד, כי ליבך בי בגד, הכאב כמו סכין תקוע בגב.

אין בי כבר נשימה, בוכה ,חנוקה. גם ביום גם בליל ליבי אליך תמיד פועם.

מחסיר מכפיל פעימה . ורק נשברת למענך.

כאבך תמיד בי מצליף.

ותמיד עולה בי התהייה האם כאבי איפעם יצליף בך?

בגללך איבדתי כל רצון לחיות

מאבדת כיוון, מאבדת תחושה, מאבדת את עצמי, מאבדת אותך.

ליבך אינו כמו ליבי, ליבך אינו פועם למעני.

אייני כבר יודעת מה הגיוני ,אבדתי פרופורציה, איבדתי משמעות, מתחילה לאבד כל קשר למציאות...

מתחילה להכחיש ,מתחילה להדחיק, לחשוב לא מצליחה להפסיק.

מנסה לברוח בכל דרך וצורה.

מעמידה פנים לעייני כל ובמיוחד למולך.

תוהה אם אתה רואה ,תוהה אם אתה רוצה.

אני לא יודעת...

אני לא יודעת...

אני לא יודעת אם כדי לי לדעת.

אני בחוסר ידיעה, אני בחוסר שליטה, אני נמצאת במצב ללא מוצא.

תקועה עמוק בבור בלי מים

תקועה עמוק עמוק בתוך המים

אני טובעת ואתה לא בא.

אני נשרפת ואין הצלה .

אני מחכה. איפה אתה?

אני אוהבת אותך, ואתה?.....