שוב זאת תקופה של גאות, בחיי.

כמה טוב לי איתך.

כמה טוב לדעת, שאיתי זה אחרת.

שבחורות כוסיות נכנסות לך לחנות, אבל את חושבת עליי, וכל מה שתעשי זה את העבודה שלך.

שהציטוטים מהספרים, כבר לא מוקדשים כדי לכבוש איזו בחורה בחנות.

שאם הייתי קמה ויוצאת עם מישהי, היית עצבנית, היית מקנאה, היית את האמיתית.

שיש לך סבלנות ללב שלי, וכבוד לגוף שלי, והומור ציני אהוב.

שעכשיו אני מדמיינת אותך יושבת לך על הכיסא, חולמת בהקיץ. כמעט כמוני.

שאפילו שרפתי את המטבח היום בטעות, ונלחצתי ובכיתי, והתקשרתי אלייך ולא ענית, אבל דבר אחד ידעתי

שכאשר היית עונה, היית כועסת עליי ורק שואלת לשלומי, הרי אמרת לי היום להיזהר בטעויות שעולות בחיי אדם.

שגם אם עבר עליי יום קשה אך טוב, את עדיין שם במחשבות.

כשהפחד נלקח ממני, מבלי שאשתלט עליו, אז אני מחייכת.

היום גיליתי עוד פחד שלי.

כמו בכל יום, אני מפחדת לאהוב אותך כלפי חוץ, בינתיים בפנים חמים לאהוב אותך.

כשאהיה אדם אחר, לא יהיה פחד, ואל תפספסי לראות את החיוך שלי.

תשברי ממני עוד חלק של פחד,

כמו שרק את יודעת לעשות.

"כל יום אנחנו מגלים באהובה איזה קסם חדש, איזו חמדת חושים שעדיין לא הכרנו."

-אלכסנדר דיומא הבן

הציטוט הוא לך.