חקרתי קצת.:D
בעברית נפוץ הבלבול בין אירוניה (צחוק הגורל), ציניות (חוסר אמון בטוב לבם של אנשים) וסרקזם (אמירת דבר והתכוונות להיפוכו).
אירוניה (ביוונית: בורות מתחזה)
היא צורת מבע, בין אם במלים או במעשים, שבה המשמעות האמיתית של הדברים, כפי שמסתבר בדיעבד, מנוגדת למשמעות של הדברים בזמן הפעולה, כתוצאה של "צחוק הגורל". הדוגמה הפשוטה ביותר של אירוניה היא אמירת דבר וכוונה להיפוכו. לדוגמה אדם פצוע שנשאל איך הוא מרגיש, יענה "מצויין" כשהכוונה היא בעצם הפוכה.
כמו כן, אירוניה יכולה להיות בלתי מכוונת, כאשר פעולה שמטרתה הייתה לגרום לתוצאה רצוייה, מביאה לתוצאה הפוכה, בבחינת "היקום לועג למאמצי האדם" (אירוניה קוסמית). אירוניה יכולה להיות גם מכוונת (בעיקר בספרות או בתיאטרון), כאשר המחבר, המסתמך על ידיעה או הבנה מוקדמת של הקהל כי גורל מסוים הולך ומתקרב, שם בפי הדמות הדוברת, שהינה בורה ואינה מודעת למצב האמיתי, דברים אשר משמעותם האמיתית, וההפוכה לכוונת הדמות, מובנת לאמיתה רק לקהל.
ציניות
הייתה במקורה הפילוסופיה של קבוצת אנשים ביוון העתיקה שנקראו "ציניקנים", ונוסדה בידי אנטיסתנס.
בימינו, המילה משמשת בדרך כלל לתאר, לרוב לשלילה, את דעותיהם של אלו שנוטים לפקפק בכנות האנושית, במוסריות ובאלטרואיזם: אלו הטוענים כי רק מניעים אנוכיים מכתיבים את ההתנהגות האנושית. ציניקן מודרני מתייחס בבוז לנורמות חברתיות, בפרט כאלו שמשמשות מטרות סמליות ולא מעשיות, והוא נוטה לבטל חלק ניכר מהאמונות הפופולריות וכללי המוסר המקובלים כמיושנים או אף כשטויות גמורות.
בשימוש לא מדויק ועל בסיס הכתוב לעיל, "ציניות" יכולה לעתים לתאר התנהגות או דרך חשיבה שהיא קרה, תועלתנית ומחושבת. לאדם שאין בו אמונה בטוב לבם של בני אדם אחרים עשויים להיות פחות עכבות בשימוש בגישה מחושבת וחסרת חמלה, אך זה אינו בהכרח המקרה עבור כל הציניקנים.
למרות הדימוי השלילי של הציניקנים, ניתן לטעון שהם פשוט "מסרבים להביט בעולם דרך משקפיים ורודים" ואינם חוששים משחיטת פרות קדושות. לרוב, ציניקנים נוטים לראות את עצמם ככאלה, ומחשיבים את עצמם כבעלי חשיבה פתוחה ומשוחררת, ואת מבקריהם בתור אנשים הטומנים את ראשם בחול. יחד עם זאת, עודף ציניות עלול לגרום לקשיים חברתיים או פסיכולוגיים, מאחר שהציניקן יראה את עצמו כחי בעולם דמיוני, חסר משמעות ומטרה.
אורח התנהגות המצביע על ציניות הוא פסיביות בהגנה על עקרונות. הציניקנים עשויים להיראות כאילו הם מאמצים אורח חשיבה של "אל תתערב, זה רק יכול לגרום צרות", אבל חוסר המעש שלהם לרוב נובע מאמונה פטאליסטית עמוקה יותר לפיה לא ניתן לשנות דבר ממילא. לכן לעתים משתמשים במילה "ציניות" כדי לתאר פסיביות הנובעת, לכאורה, מהשקפה מפוכחת על העולם.
מבקרי הציניות נוטים להתייחס לציניות כאל צורה של ניהיליזם וכפוגעת במהלך החיים התקין.
סַרְקַזְם
הוא סגנון של דיבור - אמירת דבר והתכוונות להיפוכו. מקור המילה בפועל היווני סַרְקָזֵיין, שפירושו "לקרוע בשר בשיניים", ובהשאלה, לדבר במרירות. לדוגמה: כאשר יוני הפיל את ארוחת הצהריים שלו על רצפת המטבח, אמו אמרה לו "כל הכבוד!". כמובן, האם לא התכוונה לשבח בכנות את טעותו של יוני, אולם היא אמרה זאת בטון מסוים ובהבעה מסוימת שגרמו ליוני להבין שהיא מתכוונת להיפוכו של דבר.
אמרה המיוחסת לאוסקר ויילד מגדירה סרקזם בתור הצורה הנמוכה ביותר של הומור אך הגבוהה ביותר של שנינות, אולם למעשה נדרש השומע להבין את המשמעות המילולית של הדברים, את הרגשות של הדובר, את הקונוטציה שלו והאם הוא באמת מתכוון להיות סרקסטי או לא.
וקיפדיה.D:
נראה לי שכולם צריכים לדעת להבחין, תגיבו:]
- - - - - - -
מה שאני רוצה\
מה שאני רוצה זה להפסיק לצרוח,
בכל פעם שאני נכנס לבית קפה.
מה שאני רוצה זה להפסיק לשמוע,
את השריקות שעולות מהחזה.
זה לא הרבה,
מה שאני רוצה.
לא זה לא הרבה,
מה שאני רוצה.
זה לא הרבה,
מה שאני רוצה.
לא זה לא הרבה,
מה שאני רוצה.
מה שאני רוצה.
מה שאני רוצה זה לקום בבוקר,
ולחשוב על משהו יפה.
מה שאני רוצה זה חיים נורמלים,
כמו כולם או מה שזה לא יהיה.
זה לא הרבה,
מה שאני רוצה.
לא זה לא הרבה,
מה שאני רוצה.
זה לא הרבה,
מה שאני רוצה.
לא זה לא הרבה,
מה שאני רוצה.
מה שאני רוצה.
מה שאני רוצה זה חיים נורמלים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
