Writing On The Walls

מה אתך ילד שלי,

מדוע פסקו עיניך מלראות את אור השמש

וענן חשכה פקד את חייך

מדוע פסקת לחייך חיוך מלא תקווה,

והתרגלת לחייך חיוך שורף ומזויף

מה גרם לעינייך לדמוע וללבך להקרע

האם אי פעם ניסית לשאול את עצמך מהי התשובה?

מהו הדבר אותו אתה מחפש ללא מעצור,

הדבר האמיתי אותו אתה מחפש

ומדוע אינך מסתכל אל תוכך, ומדבר קצת עם עצמך

מדוע אתה לא פוסק ממירוץ הזמן,

אך שוכח עצמך רחוק מאחור.

מה איתך ילד שלי

אתה לא ילד שלי

אף פעם לא היית. לא תהיה.

YOU CAN BE YOUR HORE

הכל טמון בך, ובחיים לא תצא מזה אם לא תהיה עם עצמך.

נכתב לפני כמה חודשים לטיוטה..

Would you tremble if I touched your lips

וואו, נראה לי שמצאתי חיוך חדש שמדגדג לי בגוף

אבל זה לא כ"כ אפרשי במלואו

קצת מסובך קצת מוזר,

קצת.. לא יודעת

אבל זה מעלה לי חיוך על הפנים ודגדוג בלב

וזה נעים.

זה כאילו אף פעם לא באמת תעלם

תמיד תשאר פה בתוכי גם אם תהיה מאחורי מסך שחור

לא משנה כמה אפקח עיניים, וכמה אברח לתוך יערות ירוקים,

מדבריות צהובות או חופים כחולים, לא משנה אם אפסיק לחשוב

אתה תחזור כשהעיניים יעצמו, וגם אם אתקשה לראות,

אני אראה אותך בסופו של מסך שחור

זה לא משנה אם לא תדבר או לא תיראה,

הדיבור שלך והדמות שלך לא תעלם מהזיכרון

ולא משנה איך חתמת את עצמך בזיכרון

ולא משנה אם כבר לא תהיה משיכה, או שיעלם כבר הרצון

אתה תמיד תשאר שם מאחורי המסך השחור

אפילו לא משנה כמה אבכה מרוב אושר, או כמה אחנק מרוב צחוק

לא משנה כמה ווליום אשים, הקול שלך עוד יבצבץ

וכמה בושם אשים , כי הריח שלך עוד עליי

לא משנה כמה אזכר ברע

וכמה ישרוף לי הגרון מהדמעות שכבר זלגו

ולא משנה כמה הוכחות יראו לי כדי שאבין שזו שטות

תמיד אני אראה אותך שם כשהעיניים נעצמות

וגם אם זה לא בכל יום ולא בכל שבוע,

תמיד יגיע היום הזה שאראה אותך שם

גם אם אשתדל להמשיך הלאה וגם אם הצללית שלך תהיה דהויה

אפילו בעוד מס' שנים..

עדיין תהיה שם

סתם שכבתי במיטה ונזכרתי..:\ כן זה כבר לא קורה הרבה

אבל הנה עובדה, זה קרה .