Writing On The Walls

כשישבת אתמול ואמרת 'יהיה בסדר' ונצצו לך העיניים

זו הפעם הראשונה שהבטתי לך עמוק עמוק בתוך העיניים

וראיתי איך הכאב מתאפק לא לצאת

והרגשתי את הסערה הזאת ששרפה לך את הלבמשהו נתן לי להרגיש שהפעם זה יסתדר

והשתיקה הזו, היתה הכי רועשת שאי פעם שמעתי

אבל זה לא באמת יגמר, תמיד תשארי באותו מצב

תמיד תמעדי בטעות שלא פוסקת

רציתי לשאול אותך אם את מרגישה שפספסת את החיים

אבל פחדתי לשמוע את התשובה, שכבר אין איך להתמודד איתה

ורציתי לתת לך חיבוק שבחיים לא נתתי לך

אבל זה לא מצליח לקרות, יש בינינו איזשהו קצר

ואני לא מרגישה שהוא אי פעם ייפסק.

אופטימיות, אני פשוט מבינה שכל החיים האלה קשורים רק לזה

זה לא משנה אם יהיה לך טוב או יהיה לך רע

לא משנה עם יהיו לך חברים או שתהיה לבד

אם יהיה לך מישהו לאהוב, ואם יהיו לך רשימה של שנואים

כלום לא משנה

אם יהיה לך קר, או שמישו יחמם לך את הלב

וזה לא משנה אם יהיו לך עיניים כדי לראות

אם לא תצליח לראות את האופטימיות שבתוכך

ואם היא נעלמת.. הכל נעלם

גם אם יש ך הכל

ורק בשביל להרגיש טוב.

רק בשביל שתוכל לנשום ולהפסיק להחנק מהאויר

רק כדי שתוכל להריח את הריח שרק אתה מכיר

ותרגיש את פעימות ליבך

צריך רק אופטימיות

רק כן..