|
| 3/2007
טוב מותי מחיי
אני מרגיש ככ שבור, וחסר אונים.
כבר לא יודע מה לעשות, מעולם לא ידעתי ועכשיו הכל הגיע לנקודת שיא אני לא יכול לעזור לאמא שלי שיושבת ובוכה כל הזמן, לאחות שלי שמפוחדת ואני אמור להגן עליהן הרי אני הגבר במשפחה עכשיו, ההכל על הכתפיים שלי..
לא מסוגל להיפתח לאנשים לקרובים לחברים,
אנשים באים לבקר לנחם ולא מבינים שכל מה שאני רוצה זה להיות לבד, חושבים שבזכות הנוחכות שלהם אני ירגיש טוב ולא מבינים שזה בסהכ הכל נורמלי שאני לא מרגיש טוב, שרע לי ואני רוצה למות, כי ככה זה,
תנו לי להיות לבד אני צריך זמן לעצמי, זמן לעכל את העובדה שאני קם בבוקר בלי לראות את אבא שלי מתארגן לעבודה והולך לישון בלי להיפרד ממנו, בלי לאכול ביום שישי את הארוחות המסריחות שאמא תמיד הייתה מכינה ואבא היה אומר שזה חשוב שמדי פעם נשב כולנו יחד כי חברים מתחלפים אבל מפחה תמיד נשארת.
אבא לימד אותי הרבה בחיים אני חושב שזה הבנאדם שהשפיע עליי הכי הרבה, אני בקושי בן 19 וכבר צריך לקבל את המכה של החיים שלי, אני לא מבין איך זה נפל עליי ככה פתאום.
לא מסוגל לראות את חברה שלי, את ידידים שלי ואפילו לא את אמא שלי כל היום סגור בחדר וחושב למה זה מגיע לי?? הוא היה אדם טוב, היחיד שהבין איך אני מרגיש גם בלי מילים...
אבא אני אוהב אותך, תנוח בשלום אני מקווה שתשמור עלינו מלמעלה תזכור שאתה תמיד בלב שלי..
| |
| כינוי:
בן: 37
MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
