עובר דירה חודש הבא,

יחד עם עדי.

סופסוף בלי האחות הניג'סית שלי ששומעת כל היום כוכב נולד ושירי ארויזיון

ובלי אמא שלי שבוכה ומתבכיינת כמה שרע עכשיו וכמה שאני לא עושה כלום

למרות שאני נותן חלק גדול מהמשכורת שלי בשבילה, עוזר לה בחשבונות

משתדל למלא את החלל שאבא השאיר אחרי שהוא נפטר

וקשה לי עם זה

כן..

אבל אני מרגיש שאם אני אתרחק מהם קצת אני אחזור לעצמי כי כמה אני יכול לשקוע יותר ויותר בדיכאון הזה..? היא לא מבינה שגם לי רע, גם לי קשה.

FUCK IT. נכון שאני זכר אבל גם אני עצוב ליפעמים, היא איבדה את בעלה אבל היא לאמבינה שגם אני איבדתי פה את אבא שלי. האדם הכי חשוב לי.

וזה כבר לא אותו הדבר, העולם שלי מתמוטט לאט לאט והדרך היחידה להתחיל לשקם אותו היא פשוט.... להתחיל מחדש.

אני לא מנסה לשכוח או משהו, כמו שהיא אומרת.. "אתה כל כך מהר שוכח מאבא שאתה רץ לך ועובר דירה, משאיר אותנו לבד?" לא אמא את לא מבינה, פשוט כל כך רע לי בבית שהדבר היחידי שאני חושב עליו זה התאבדות.

ואת לא יודעת שאני בסך הכל בוחר לחיות. זה מוות או חיים.. מה את מעדיפה?..