Let It Be

לשיר אין מילים.. אין מים חיים.. אוווו גאולה.

כי כיף לי לשמוע את השיר הזה מידי פעם..

יש כול כך הרבה רגעים בחיים האלו..

כול כך הרבה החלטות שיש לקבל.. 

אם פעם הייתי צריכה לבחור בין שתי החטיבות הכי טובות בעיר,

אם הייתי צריכה לבחור אם ללמוד עכשיו למבחן או מחר,

אם בא לי לקנות לי סתם שוקולד בקיוסק או חבל על הקלוריות...

אם לקנות את הספר הזה או לא..

אז עכשיו לעבור בתיכון.. זה להעלות חיוך על הפנים ולהיזכר בימים שהיתיי רצה חמש דקות לפני הצלצול

רק כדי באמת לא לאחר על הבוקר ולהיענש..

לעבור בהמבורגרייה זה להיזכר במשמרות ובחגים ובצחוק..

להיתקל סתם ביום יפה של שמש מעלה חיוך של הטיול של לפני הצבא..

והריח ההוא.. של האוהלים של הקיץ שבו התגייסתי.. לרגע הכל עולה.. והכל מעלה חיוך.

עד הרגע שבו אתה צריך להחליט באמת.. שאתה לא במסגרת.. 

אם אתה רוצה להישאר.. רוצה להתחיל את החיים

מי אתה רוצה להיות? מי תהיה בעתיד? 

כשאת לא יודעת מה לענות לעצמך - את אומרת.. למה לא חשבתי על זה?

הזיכרונות הם ים בלתי נמנע.. העתיד הוא משהו שאי אפשר לגלות.. הזמן.. הוא פשוט רץ.

כל החיוכים שעולים.. על החוויות והימים..על כמה שהחיים היו פשוטים

וכמה הם מסתבכים מרגע לרגע..

אם זה לבכות כי נכנסת למשהו רע או כי הצלחת לצאת ממנו..

אם זה להיתקל בבן אדם יותר מידי מבלי לדעת מה היא הסיבה..

אם זה לראות אותו פעם.. ולראות אותו היום..

לקבל את זה איך שזה,להיות בקשר שאין לו מחיר ואין לו תאריך..

לדעת שזה לא יכול להיות איך שתרצי שזה יהיה ובכל מקרה..

להתענג על גוף להנות משלל של מגע.. של סיחרור של שיכרון חושים כיף מטורף

למות מכמיהה תשוקה חשמל 

לעשות אחורה פנה.....

כי את יודעת שזה נהיה לא טוב.. כי את יודעת שמה שצריך לקרות ואם זה זה,זה יהיה גם בעתיד

כמו שזה היה עכשיו והיה לפני שנה או יותר.

כי ככה זה שאתה מסיים.

אתה הולך ברחוב.. ושומע את השם הזה ואומר זה צירוף מקרים

רואה את השם על הקיר

רואה בכל מקום,שומע.. זה פשוט לא עוזב ולא נעלם

ככה זה שמסיימים.. הכל יושב בתת מודע ויוצא החוצה

פשוט לא עוזב.. ואתה בתום הלב חושב - אולי לא הייתי צריך לעזוב...

אבל כן,היית.

לא מאוכזבת לא כועסת לא מרגישה - שום דבר..מה שצריך לקרות קורה ויקרה..

דברים טובים - מגיעים לסיומם.

מודעת לשינויים שצריכים להגיע... ומנסה

מנסה כמה שיותר לעשות רק טוב..

בסוף תמיד טוב.