לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Let It Be


all you need is love...

Avatarכינוי:  Chappy

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2018

איך האביב יודע שהגיע הזמן?


המון זמן לא כתבתי.

הבלוג קיים משנת 2006.. ולעבור על כל מה שקרה פה מאז משאיר אותי המומה.

כנראה שהייתי בוגרת עוד אז בילדותי אך לא ידעתי כמה עומק הרגשות היו שם בזמנים ההם.

זה נדמה כאילו שהזמן עובר ואנחנו יותר מפחדים לאהוב, להתאהב, להרגיש. אולי אנחנו נהיים פגיעים יותר

או שאנחנו מרימים מיליון ואחת חומות כדי לשמור על הלב הקר והקטן הזה שלנו.

אז אני כבר לא ילדה בת 16 וגם לא בת 20.

והזמן עובר ולפעמים אני חושבת שאני נקלעת באותה סיטואציה שנקלעתי בגיל 16 או 18 אבל עכשיו התגובה שלי היא אחרת.

ללא ספק שכל מה שעבר עליי הקטנטונת הפך אותי למי שאני היום.

עיצב את ההחלטות שלי היום. שינה את התפיסה שלי. אין לי בכלל ספק.

היום אני יודעת מה טוב לי. אני יודעת מי אני.. כנראה שסוף סוף למדתי לאהוב את עצמי כי כבר לא רע לי לבד.

אני יודעת מה מגיע לי.. כי אני יודעת להסתכל קדימה ולא רק על עכשיו.

כמו כל אדם שמחפש ריגושים וכמו כל קיץ תמיד יהיה שם מישהו בפינה שיקרוץ.

הוא היה שם עוד לפני הקיץ,

אבל הוא היה אסור גם לפני הקיץ וגם אחריו.

אז אחרי המון חיזורים... נכנעתי לניסיון.

לא הייתי מתחרטת.

לא על המילים, לא על הנשיקות, לא על הצחוק ולא על הליטוף

ובטח שלא על טיפת ריגוש וצפייה.

אבל הוא אסור.

הסתכלתי עלייך בעיניים ולא יכולתי להחזיק את הדמעות. כי עוד לפני כן שתיכננתי להיפרד בכיתי כל כך עד שנקרע לי הלב...

אז להסתכל עלייך ולדעת שלא אראה עוד את המבט הזה בעיניים, את האהבה המנונמת הזו בעיניים שלך,

לדעת שלא יהיה את היד שלך ביד שלי ואולי אתה בכלל תנשק ותאהב מישהי אחרת - היא תהיה העולם שלך.

ברגעים שחשבתי שלא אצליח לפתוח את הלב מחדש

כל כך פחדתי. אמרתי לך שאני לא רוצה שישבר לי הלב - אמרת שלא אתה לא תשבור לי אותו.

הסתכלת לי בעיניים ואמרת שאתה אוהב אותן כי הן טובות.

או פשוט היית שם ואהבת אותי.. כפי שאף אחד אחר לא השכיל לעשות לפני כן. אהבת אותי איך שרציתי.

אולי איך שאני. היית מוכן לנסות.

ואני כל כך מתנצלת שסגרתי לך את הדלת והשארתי אותך מאחוריה.

ששפטתי אותך וזה מה שלא רציתי לעשות אבל אני יודעת שאתה יודע - לא הייתה לי ברירה.

אולי פיספסתי ואולי לא.. אני מצטערת שפעם אחת הסתכלתי על עצמי ולא על אחר.. אבל לא יכולתי לדמיין את החיים שלי עם הקושי הזה

שיכול לנבוע מהקשר האסור הזה.

בבקשה אל תצפה שאחזור.

תודה שלימדת אותי איך.. איך לאהוב מחדש, איך לקבל את כל האהבה הזו.

את כל הצפת הרגשות הזו.

תודה על החום.. שרצית להיות שם איתי כל דקה שאני נושמת...תודה על כל שניה שאמרת לי שאני מושלמת.

תודה שנתת לי להחליט והיית הכי הוגן איתי אולי יותר מכל גבר אחר שפגשתי.

תמיד אחיה עם הספק הזה אם באמת נועדנו או שזו הייתה סתם התאהבות שחולפת אבל אולי רק הזמן יעיד.

תודה על החוויה הזו.. סליחה שלא אמרתי לך את כל זה... בטוחה שאתה יודע עמוק בתוך הלב.

מעולם לא שיחררתי גבר שרצה אותי ואני אותו וההתמודדות היא שונה.

היא קורעת את הלב.

הלב שלי כאב, העיניים שלי שרפו ולא היה לי אוויר מהמחשבה שלא נהיה ביחד יותר.

אבל ההחלטה היא שלי ואני יודעת איך הייתי רוצה לראות את החיים שלי.

בטווח הארוך הכל היה מתנפץ בפרצוף.. כי אהבה זה יותר מזה.

זה יותר מפרפרים בבטן, זה יותר מלכבד אחד את השני, זה יותר מחום ואהבה

זו שותפות. זו חברות עמוקה מבפנים.

אז הלב נקרע ובכה כאילו לקחו לילד קטן את הצעצוע הכי אהוב עליו במדף.

אבל לומדים לשחרר... כי כמו כל דבר טוב שנגמר בחיים

גם זה היה צריך להיגמר.

אני אף פעם לא הולכת נגד הלב שלי - הפעם הלכתי נגדו והלכתי עם ההיגיון

זו ההוכחה לעצמי שהתבגרתי ואני לא ילדה של ריגושים יותר.

אני כן בשלה לקבל משהו אמיתי שמגיע לי ולא משהו זמני שיוכל לחרב את כל הדרך שסללתי.

זה סימן שאני אוהבת את עצמי ועם הזמן אני שלמה יותר.

ואין דבר יותר חשוב מזה.

תמיד אפשר לחיות במה היה אם.. כמו שהייתי נוהגת לחשוב פעם.

אבל יש דברים שצריך להשאיר מאחור ואולי הסיפור הזה - אחד מהם.

עם כל הכאב, הצער, להסתכל בעיניים ועדיין לרצות אותך... שנינו יודעים שזה בלתי אפשרי.

בעיקר בגללי. תמיד לימדו אותי לפתוח זרועות ובמיוחד למדתי לא להגיד 'לא' לאהבה.

אבל במקרה הזה... חביבי.. לא הייתה לי ברירה. תסלח לי.

לא רציתי לוותר.. הסכמת לוותר על חלק מהעקרונות שלך,אני לא הסכמתי להתפשר על שלי.

הבטחתי שתמיד אזכור אותך רק לטובה. תמיד תהיה איפשהו בלב שלי.

אין דבר שארצה יותר מזה שתהיה מאושר

ויום אחד אני אקרא את זה ואני בטוחה שאחייך כשאזכר בך.

כי אתה בסך הכול רציתי רק לאהוב. רצית לחלוק. רצית חברה לחיים... רצית שנזדקן ביחד

אבל אי אפשר.

לפחות זו לא הפעם הראשונה שאני מתמודדת עם אהבה בלתי אפשרית.

אז הכל חולף.. אני לומדת ללכת, יודעת לשחרר ולהישאר דבקה לעקרונות שלי. לרצונות שלי...

אני יודעת שהכל יגיע - בזמן הנכון.

זה הזמן לקום בחזרה אחרי שנפלתי לאבלות עלייך.

הגיע הזמן לאסוף את עצמי לאט לאט בחזרה ולהדביק את הלב ששברתי אני לעצמי.

אז התחילה שנה חדשה.

שנה אחרונה לתואר... שנה שמאפשרת לי לנצל את הטיימינג לפרוח מכל הבחינות

וכנראה שאני באמת הולכת לנצל את זה.

בעבודה,בהתנדבות,בלימודים,בספורט - להמריא ולהפיק את הכי טוב שאפשר.. ולא לשכוח לא לאבד את זה.

מה נותר להגיד... הייתה שנה קשה

מה שנשאר זה לאחל לשנה הבאה להיות טובה יותר,סלחנית יותר,סובלנית יותר

יותר אהבה ופחות שנאה.

יותר סבלנות וסובלנות.

הרבה יותר קבלה ואהבת השונה - למרות שהוא שונה.

הרבה הצלחה והכי חשוב שתמיד תהיה שם השמחה.

שנגיע לכל היעדים שהצבנו לעצמנו.. ושיעבור בכיף.

 

חתימה טובה,שנה טובה ומבורכת.

אה והכל מכתוב.. ;)

 

נכתב על ידי Chappy , 18/9/2018 16:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



12,051
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לChappy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Chappy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)