בוודאי שאני אמשיך לכתוב על זה..
עד שזה לא ייפסק.
זה מה שמאפיין אותי בד"כ.. שמשהו לא עוזב אותי אז הוא גם לא יוצא לי מהכתיבה.
אני לא יודעת מה להגיד.
אני בטוחה שהמפגש הזה לא היה נחוץ ולא הייתה לי בררה אחרת..
אני באמת מנסה להעיף את זה ממני.
אני עושה הכל.
אני לא עונה.
אני לא חוזרת.
אני מתעלמת.
אבל מנגד לכך,אני חולמת עלייך כמעט כל לילה מאז שחתכתי את זה.
אני חושבת עלייך לפעמים.. קשה לי שלא,תבין אותי.
אני בטוחה שאתה יכול.. כי אני יודעת שזה קורה גם לך אפילו אם אתה מכחיש.
אני ואני ואני ואני,אני חוזרת ואומרת שזה בשבילך
ואתה אומר לי בשבילך.
שזה מה שטוב לך.. נכון זה טוב לי.
באותה מידה שלוקח לי זמן להיקשר לבן אדם ולסמוך עליו.. מה שקרה לי איתך זה תהליך ארוך
בעל כורחי.. הגעתי למצב שבו אני קשורה אלייך ללא הכרה מסויימת.
תוך כדי שאני מתעלמת לגמרי מהעובדה הזו.
עזוב שאני מתעלמת,התהליך קורה גם אצלך.. אולי במידה פחותה.
אני יכולה לא לדבר איתך שבועות כשאתה לא מדבר ורק להסתכל עלייך מהצד או לשמוע מה קורה איתך.
רק לדעת שאתה בסדר.
הייתי רוצה.. נכון הייתי רוצה שתגיד לי אתה בעצמך שאתה בסדר ושאתה עדיין לפעמים חושב עליי
כי זה רק מחזק לי את האגו.
כמו שזה מחזק לך.. שאתה חושב שאני מחזיקה אוסף תמונות שלך.. שאני חושבת עלייך..
שאלו עובדות כבר פחות נכונות.
אני יודעת שאני צריכה להתקדם אבל איך אני אתקדם ממשהו שלא קרה לי בקושי בחיים..?
נקשרתי לבן אדם והתהליך היה קצת ארוך וזה היה מזמן.
וזו לא הייתה היקשרות כול כך הדדית אז.
אבל עכשיו... אני חייבת להיות כאן בשליטה.
לא להיכנע ליצר ולא להיכנע אלייך. וזה קשה. זה קשה לי מאד.
במיוחד שאני לא עושה כלום.. ואני חייבת למצוא תעסוקה שתגרום לי להפסיק לרחף ולהמשיך לחלום...
לחלום עלייך.. ולרצות אותך.
קשה לי להיות מניאקית.
ולא אין לי בררה אחרת.
אין לי בררה,אני צריכה לקרוא הודעה ולסגור אותה.
אני צריכה ללחוץ על 'השתק' כשאתה מצלצל אליי.
אני צריכה לא לצלצל אלייך בעצמי.
ולא לסמס לך.
ואני עושה את זה.. בקושי רב.
אני יודעת שזה רק זמן.. ואני יודעת שחייב להופיע אחד אחר כדי שזה יעבור לי.
אבל אני לא שוכחת..אני לא שוכחת רגעים יפים בחיים.
את כל הנשיקות היזומות שלך.. שהרגישו חמות ומלאות ברגש
כמו שלא הרגשתי בחיים.
את הנשיקות האינסופיות במצח תוך כדי שאתה מסתכל עליי...
את כל שמות החיבה שאי פעם קיבלתי ממך.
לא הייתי מאמינה בחיים שזה היה קורה. תמיד רציתי את זה. דמיינתי את זה.
לא האמנתי שאתה יכול להעניק לי דבר כזה... לא רציתי שתעניק לי
כי זה לא מגיע לי את האמת.
אני לא צריכה לקבל את זה ממך בסופו של דבר.
ונתת,נתת לי את כל מה שאתה יכול ורצית לתת יותר..
וזה לא אפשרי וזה אסור.
וזאת לא אני ואני סובלת.. כמו שאתה אומר מאי שפיות זמנית.
אני תמיד הולכת ישר ומשתדלת לא לסטות לשום צד..
והפלת אותי נפלתי על הצד.
ואני קמה ממנו אחרי שכמה פעמים נפלתי.. ליפול פעם אחת זה קל ופעם שנייה זה יותר
פעם שלישית ופעם רביעית.. אחרכך את כבר מתחשלת ואומרת לעצמך מספיק ליפול
אבל מפעם לפעם.. הליטוף,החיבוק.. השיחה.. הנשיקה נעשת רטובה יותר וארוכה יותר
ולפעמים גם רגישה יותר.
וההיקשרות נעשית עמוקה יותר.. וזה הכל נעשה קשה יותר.
וההתנתקות עכשיו היא קשה קשה.. צריך לחזור למצב הקודם..אני חייבת לנסות לחשוק בחזרה
במי שאני צריכה באמת לחשוק.
במי שאני יכולה.. אולי רק ככה זה יעבור לי.. הלוואי וזה יעבור לי.
הלוואי ואני אשכח את כל זה.
הלוואי ואני אשכב במיטה ואפסיק להרגיש אותך נוגע בי ומנשק אותי
הלוואי והגוף שלי לא ירצה אותך יותר..
והלוואי ויהיה לי יותר קל להדוף אותך ממני.
לא משהו שהייתי רוצה - משהו שאני חייבת בשבילנו..
כי חבר הכי טוב שלי אתה כבר פחות.
וזה כואב.. וזה לא בהכרח קל.
ושיהיה שבוע טוב ואמן ואני אמצא עבודה ואעיף את התחת שלי מארץ הזאת היישר לדרום אמריקה!!
עדיף להגשים לפחות את החלום הזה....
" I feel you touching me
I want you get inside my
heart is made of wood
and you can burn it out
and grow it back again .. "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Chappy