מה נהיה ממני?
אני כבר לא אותה אחת, בכל כך הרבה מובנים, אולי זו סתם תחושה כרגע אבל זה מרגיש שמשו השתנה, ולא רק אצלי.
ככה זה? כשיש חבר אז כולם מתנתקים?
האנשים הכי קרובים אליי נהיו כלכך מעט, והתחושה הזו שכל הזמן תוקפים אותי, ואני צריכה להתגונן.
זה נהיה מאוס.
אפילו מבלי לשים לב, יש לי את התשובות הכי ציניות בעולם, וקשה לשנות משו שאתה מסתגל אליו,
אני לא בטוחה אם אני רוצה לשנות את זה.
מחשבות מתסכלות מדי =\.. את הדברים שאני הכי אוהבת לעשות בעולם הפסקתי.
כי גיליתי דברים אחרים שאני אוהבת שלא אני עושה ואנשים עושים בשבילי.
זה מה שנהיה ממני? צפונית מפונקת? זו לא אני.
אני באמת בתוך בועה? לא שמה לב למתרחש סביבי? אני באמת עד כדי כך שקטה?
קשה להפריד בין כל כך הרבה דברים.
לאיודעת למה חשבתי שאצליח.
חבר, חברות, עבודה, משפחה, לימודים.. באמת שיותר מדי לשבוע אחד שמתארך בסופו של דבר להרבה שבועות ומשם להרבה חודשים.
התחושה הזו שאני צריכה להתנהג לאנשים כמו חרא כי הם מתנהגים אליי ככה, זו לא אני.
לבוא אליי ולהגיד לי- אתם לא מתאימים ושמעתי עלייך מסיפורים?
כאילו בחייאת ראבק, למה אני שותקת לכם? פעם אחת אני אעיף לכם סטירה, נסובב לכם את הצורה נראה אתכם עוד פעם מדברים אליי ככה. אבל לא. אני בוחרת לשתוק ואחרכך סובלת מיותר מדי מחשבות מיותרות שיכלו להסתיים אחרת.
וזה כלכך לא עניינכם, ואני צריכה את הפרטיות שלי, למרות שגם עכשיו כבר מרגיש שמשו משתנה.
אולי אני, אולי הוא, אולי אתם, אולי משהו.
תכלס הכי קל להאשים אחרים, למה קשה לי להאשים אחרים?
אז עוד מעט שנה חדשה, ויש לי הרבה בקשות מעצמי לשנה הקרובה.
ולא באלי לשתף פה אף אחד.
כי על הזין שלי כולכם.
תתמודדו.
אם אני מתמודדת גם אתם תתמודדו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
