כתבתי את הסיפור הזה לא לפני הרבה זמן, והוא בערך חצי מהסיפור האחר שאני כותבת. פשוט לא יכולתי לחכות XD

חלמתי על זה בלילה וכתבתי. אז תקראו ותגידו לי מה דעתכם?

הרוח הקרה נשבה על פניי כשנעמדתי מול השער לקונוהא. רעד עבר לי בגוף והמילים יצאו מהפה שלי בלי שיכולתי לשלוט בהן "10 שנים".
'10 שנים מאז שהחיים שהכרתי במשך 14 שנה נהיו כלום חוץ מזיכרון, ביום שעזבתי את קונוהא. 10 שנים מאז שקיבלתי את החיבוק החם האחרון מאחד החברים הכי קרובים שלי. 10 שנים אחרי שעזבתי את כל מי שאהבתי מאחוריי. רק 10 שנים...זה נראה הרבה יותר...'.

הסתכלתי על הקרקע והלכתי צעד אחד קדימה לתוך המקום שפעם קראתי לו 'בית'. הרגשתי צביטה בלב שלי כאשר הגעתי למרכז הכפר. בזמן שכל מיני ריחות הגיעו אליי, חריפים, מתוקים - כולם היו עדיין מוכרים אפילו אחרי כל השנים האלה.
מלמולים נפלטים מכמה אנשים שערים כבר ועוסקים בעסקי הבוקר שלהם. 'אני זר כאן עכשיו...לא שייך...הסיבה האמיתית היחידה שחזרתי...הדבר היחיד שחזרתי בשבילו הוא...'.

-

"סאסקה" היא אמרה "אתה יודע שאני...שאני תומכת בך..." היא הרימה את הראש ודמעות החלו זולגות מעינייה. "אם אתה חושב ששמה יהיה לך טוב יותר..אז כנראה שזה מה שצריך לעשות..." היא אמרה כשקולה חנוק מדמעות. עמדתי והסתכלתי עליה. הרגשתי חסר אונים מולה. "אבל..." היא אמרה "אני תמיד אוהב אותך...". הרגשתי דחף חזק לתפוס אותה ולחבק אותה, אך לא זזתי. הרגשתי חלש מול הקול השבור שלה. הרוח נשבה והיא הסתכלה עליי עם עיניים אוהבות. "אני אוהבת אותך" היא אמרה וקולה נשמע חם, אוהב.

"סאיורי" אמרתי בשקט. התחלתי ללכת לכיוונה וככל שהמרחק בינינו קטן ככה הרגשתי טוב יותר. "גם אני אוהב אותך" תפסתי אותה וקירבתי אותה אליי "אני אוהב אותך.." אמרתי. מנסה לא להישבר. היא בכתה. כשנפרדנו הסתכלתי לה בעיניים "אני מבטיח, אני אחזור בשבילך" אמרתי ונישקתי אותה. "מבטיח?" היא שאלה, מביטה בי בעיניים רטובות, מלאות תקווה. "מבטיח" אמרתי וחיבקתי אותה שוב. היא רעדה. לא יכולתי להחזיק יותר מעמד. כמעט והתחלתי אני בעצמי לבכות, לכן הפניתי לה את גבי והתחלתי ללכת. "סאסקה!!" היא קראה אליי. הסתובבתי במהירות. "אני..אוהבת אותך.." היא אמרה. והיא התחילה לרוץ לכיווני וחיבקה אותי. "אל...תלך..." אמרה בשקט, קולה היה חנוק, פניה היו רטובות מדמעות. "סאיורי.." אמרתי וחיבקתי אותה חזק "אני מצטער..". הרגשתי נורא עם מה שעשיתי לה אך השכבתי אותה על הספסל ועזבתי במהרה. בתקווה שהיא תהיה בסדר, עזבתי את הכפר.

אותה ילדה שכלכך אהבתי. אותה אחת שגרמה לי להיות מאושר. זאתי שעזרה לי להתמודד עם החיים. כן היא, שעזבתי בקרירות, אז, לפני 10 שנים.
המשכתי ללכת. משחזר דברים שקרו בעבר. הפרצוף שלה הופיע בכל מקום. לא יכולתי להוציא אותה מהראש שלי במשך 10 שנים.
אותה הדרך, שזכרתי כמעט בעל-פה, אפילו שעבר כלכך הרבה זמן. הדרך אל הבית שלה.
'היא בטח עדיין ישנה..' חשבתי. הלכתי בשביל הקטן אל הדלת שלה. "היי!" שמעתי קול של בת ממאחורי. הסתובבתי במהירות. מולי עמדה אישה. היה לה שיער חום ארוך ועיניים חומות, מגן המצח של קונוהא היה על מצחה והיא לבשה חולצה שחורה קצרה ומכנסים לבנות קצרות. "סא..." היא התחילה להגיד. דמעות החלו זולגות מעינייה "סאסקה..." היא אמרה בשקט. מסתכלת לי עמוק בעיניים "חזרת...". 'זאת היא...' חשבתי בהתרגשות. לא הייתי מסוגל להוציא מילה מהפה. עמדתי שם והסתכלתי עליה. היא גדלה והפכה ליפייפיה יותר ממה שהיא כבר הייתה. "סא..." הצלחתי להגיד אחרי כמה דקות. היא חיבקה אותי מהר, כלכך חזק. "סאיורי..." אמרתי בשקט. אותה הרגשה מלפני 10 שנים חזרה אליי, החולשה שלא יכולתי להתמודד מולה. "כן..." אמרתי אחרי כמה דקות "סאיורי, חזרתי".
היא הסתכלה עליי ודמעות לא הפסיקו לזלוג מעינייה. "אבל הפסיקי לבכות" אמרתי "אני לא מתכוון לעזוב שוב...". חיבקתי אותה חזק. "סאסקה..." היא אמרה בשקט "אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך...ואפילו שעבר כלכך הרבה זמן...אבל..." היא אמרה והסתכלה עליי "לא הפסקתי להאמין, שתחזור...". "סאיורי" אמרתי מיד "אני יכול להגיד לך משהו שכל השנים האלה חיכיתי להגיד?" שאלתי בהתרגשות. "כן..." היא אמרה והסתכלה עליי בעיניים מלאות תקווה. ירדתי על ברכיי והושטתי את ידי אל כיסי. סאיורי הסתכלה עליי במבט מאושר. כבר ידעתי מה תהיה התשובה שלה. הוצאתי מכיסי קופסא קטנה והסתכלתי עליה. אותה אחת שבמשך כלכך הרבה זמן חיכתה לי. אותה אחת שכל הזמן הזה הייתי מאוהב בה ולא לרגע הפסקתי לאהוב. אותה אחת שאני רוצה לחיות איתה את חיי. אותה אחת שאני רוצה שתהיה האמא של ילדי. היא "סאיורי" התחלתי להגיד "תינשאי לי?" ניסיתי לשמור על מבט רציני על פניי. להראות לה כמה אני באמת רוצה אותה לצידי. להראות לה שכל השנים חיכיתי לרגע הזה. היא הסתכלה עליי עם חיוך ענק על הפנים. הושיטה את ידה אל הקופסא והוציאה מתוכה את הטבעת שעברתי חצי עולם כדי למצוא. היא שמה אותה על ידה "כן" היא אמרה. בלי שום רמז לספק. בלי שום חרטה. קמתי והיא ישר קפצה עליי. חיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי. "אני אוהב אותך" אמרתי וניסיתי לא להתחיל לבכות מרוב אושר. "אני אוהבת אותך!" היא קראה אליי עם חיוך ענק על פניה. דמעות עדיין יצאו מעינייה אך הפעם מסיבה אחרת. אותה אחת שלפני 10 שנים בכתה כשעזבתי, עכשיו מאושרת.

לבושה בשמלה לבנה ארוכה, פניה מוסתרות מתחת להינומה הלבנה אשר על ראשה. והיא נעמדת לידי. כולה זוהרת. יכולתי לראות את חיוכה מבעד להינומה הזוהרת. ההוקאגה, או בשמו הפרטי, אוזומאקי נארוטו, נעמד לצידי וחיוך רחב על פניו. חייכתי אליו והורדתי מראשה של סאיורי את ההינומה שהסתירה את עיניה היפות. "סאסקה אוצ'יהא, האם תסכים לשאת את אישה זאת, סאיורי אמאמיה, לאישה ותהיה נאמן לה, באש ובמים, בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות?" נארוטו שאל. הסתכלתי עמוק לתוך עיניה של סאיורי באושר "כן" אמרתי בלי שום רגע של חשיבה. "והאם את, סאיורי אמאמיה, תסכימי להינשא לבכיר ליבך, סאסקה אוצ'יהא ותהיי נאמנה לו באש ובמים, בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות?" נארוטו שאל שוב, הפעם אותה. "כן" היא אמרה והסתכלה עליי כשהיא מחייכת בבישנות. "טוב, אז, אני מכריז עליכם כבעל ואישה, אתה רשאי לנשק את הכלה, סאסקה" נארוטו הכריז בעליזות וברישמיות והסתכל עליי. הסתכלתי על סאיורי והרגשה של אושר מילאה את ליבי. התקרבתי אליה ודמעות החלו זולגות מעינייה, דמעות של אושר. ניגבתי אותן עם ידי וקירבתי אותה אליי. כל מה שרציתי באותו הרגע, היה לנשק אותה.

שנה אחת עברה. ואני המאושר באדם. אני וסאיורי, ביחד, חזרנו לשכונה הישנה שלי. ושמה ביחד, עברנו לגור בבית הישן שלי. ושמה, עם כל הזכרונות, נולד בני הבכור. ושניה אחריו, בני השני, וסאיורי הסתכלה עליי באושר. "עכשיו.." היא אמרה כשהתקרבתי למיטתה "יש לך משפחה" היא אמרה. "לא" אמרתי לה "לנו יש משפחה". היא הסתכלה עליי, עינייה עצומות "ויום אחד" היא אמרה ופיהקה "יהיה לנו שבט..." והיא נרדמה.

ואשר לכל השאר....
טוב, קאקאשי סנסיי ונאנה התחתנו, יש להם כבר 2 ילדים. שיקאמארו וטמארי הצהירו על אהבתם הסודית וברחו לגור בכפר רחוק ביחד. נג'י וטןטן התחתנו גם הם ו2 תינוקים תאומים יש להם. צ'וג'י, קיבה, טארו ושינו מצאו את אהבותיהם קצת אחרי החתונה והתחתנו גם הם.
הכי מוזר, אפילו בשבילי, היא הצהרת אהבתם של אינו וקונו. מי היה מאמין?

ובאשר לנארוטו, הינאטה וסאקורה....
SIGH, נארוטו השיג את מטרתו בתור הוקאגה הרבה לפני שחזרתי לכפר. הוא התחתן עם הינאטה קצת אחרי והם מצפים לילד שלישי עכשיו. סאקורה, קצת אחרי חתונתי התחילה לצאת עם לי, ואחרי כמה זמן נכנסה להריון. נראה שהם עומדים להתחתן בקרוב.

וזה הסיפור הרע, עם הסוף הטוב...

קיהה. הייתי רוצה שזה יהיה אמיתי. יכולתי למות מרוב הרגשת האושר הזאת כשכתבתי את זה.

בבקשה תיקראו ותגידו מה דעתכם על הכתיבה והכל....