היא החברה הכי טובה שלי כבר הרבה מאוד שנים.

אבל שמתי לב שבזמן האחרון היא פחות ופחות שם בשבילי כשאני צריכה אותה...

גם פיזית וגם רגשית...

היא יותר שם כשהיא צריכה אותי.

בכלל, מאז הגיוס היא נהייתה מאוד מרוכזת בעצמה, ודיי אגואיסטית...

אני הכי אוהבת אותה בעולם!

ואני יודעת שאני צריכה לקבל אותה כמו שהיא...

ואני באמת מנסה!

אבל זה נהיה מעצבן!

וזה פוגע!

ומצד שני, אני לא רוצה לאבד אותה...

הוא אחד הידידים הכי טובים שלי כבר כמה שנים טובות.

אבל בזמן האחרון אני כל הזמן נפגעת ממנו...

הוא כל הזמן גורם לי להרגיש כאילו אני לא חשובה לו...

תמיד אני בעדיפות שניה (אם לא שלישית ורביעית...), בייחוד כשהיא בסביבה...

למרות שהיא מתייחסת אליו כל-כך לא יפה, ולמרות שפחות אכפת לה ממנו...

ואני תמיד דואגת לו, ואני מאוד אוהבת אותו...

אבל דיי! נמאס לי!

נמאס לי מאנשים שמתייחסים אלי לא יפה!

אולי הגיע הזמן לתפוס מרחק...

עצוב שזה ככה.