טוב, אז הפוסט הקודם שלי היה דכאוני למדי... אפילו דכאוני מאוד.

מאז המצב דיי השתפר.

למעשה, עבר עלי שבוע ממש טוב!

לפחות הכי טוב שהיה לי בזמן האחרון...

אני חושבת, כמו שחכמים ממני כבר אמרו בעבר, שאני פשוט נוטה לפעמים לשכוח שישנו אור בקצה המנהרה.

כנראה שאני צריכה יותר להתאמץ ולהזכיר את זה לעצמי...

בכל מקרה, החלטתי שמעכשיו אני מתחילה לקחת דברים יותר בקלות. (ועל זה אני חייבת להודות למישהו מאוד מסויים, שבזכותו גם חזר לי החיוך לפנים והפרפרים לבטן...)

והחלטתי גם שאני צריכה להתחיל לעשות דברים שאני אוהבת בתדירות יותר גבוהה.

למשל, ללכת לטייל בת"א. היום עשיתי את זה, וזה הרגיש כמו תרופה שמוזרקת באינפוזיה, ישר לוריד!

ולנושא אחר -

היום התחלתי לקרוא ספר שנקרא "לקרוא את לוליטה בטהרן".

זה העלה בי כל מיני מחשבות על מעמד הנשים בעבר ובהווה בחברה שלנו.

אמנם ברור לי שמעמד האישה כיום גבוה, טוב וחזק הרבה יותר מבעבר,

אבל האם אנחנו לגמרי חופשיות? לגמרי שוות?

אני יודעת, שלפחות בשבילי ומנקודת מבטי, עדיין לא קל להיות ילדה/בחורה/אישה בחברה הישראלית כיום.

מצד אחד רוצים שבחורה תהיה כיפית, יפה, רזה, קלילה ובעלת נסיון,

ומצד שני רוצים שתהיה חסודה, טהורה, תמימה...

מצד אחד מצפים מאישה שתחזיק קריירה משל עצמה,

ומצד שני רוצים שתגדל ילדים ושתהיה אשת-משפחה, עקרת בית...

טוב, בטח שיעממתי אנשים,

אם מישהו בכלל טרח לקרוא את כל זה... (:

טוב אז כל מה שתיכננתי לשבוע שעבר ירד לטימיון...

ביום שני החגיגות התבטלו בגלל תשעה באב /:

וביום רביעי אף אחד לא רצה לבוא איתי להופעה אז כבר וויתרתי :(

וכל השבוע הייתי שבוזה ומדוכדכת...

כבר נכנסתי לקטע של "הנה - עובדה - שום דבר טוב לא קורה בחיים שלי! הכל חרא!..."

אבל אז הגיע הסופ"ש והכל השתנה לטובה...

              |

              | 

         /\

ביום חמישי סתם יצאתי עם כל החברים שחזרו הביתה מהצבא... היה ממש כיף! זה תמיד מרגש שרואים את כולם ביום חמישי, אחרי כל הגעגועים במהלך השבוע....

ואז החלטנו שנוסעים לכנרת לשישי-שבת!

זה היה כזה ספונטני ונחמד...

פשוט יומיים של שקט (טוב לא בדיוק שקט - באוהלים לידינו שמו מזרחית בפול ווליום...) וניתוק מהעולם האמיתי...

זאת בדיוק התרופה שהייתי צריכה...

למרות שהכינרת ממש מזוהמת... /:

ועכשיו מגיע החלק הכי לא צפוי של השבוע:

אני וידיד שלי התנשקו ביום שישי!!!

אני עדיין לא מאמינה שזה קרה!!

זה היה כל-כך מוזר!

אבל מוזר-טוב...

מאז לא דיברנו על זה... ואני לא יודעת מה לעשות...

ואני לא יודעת מה הוא רוצה....

ואני לא יודעת מה אני רוצה...

ו... ו... אני פשוט לא מאמינה שזה קרה!!

טוב אבל אני חייבת לעזוב את זה בנתיים, עד ש (ואם בכלל) יהיו התפתחויות בנושא...

בכל מקרה, אני חייבת להודות שהשבוע היה שבוע ממש טוב, למרות איך שהוא התחיל...

וזה גם לא כזה נורא שהפסדתי את ההופעה של רם אוריון, כי יש עוד אחת השבוע, וגם הופעה של מאור כהן אהוב ליבי, ככה שזה בכלל מפצה...

שבוע טוב לכולם! (:

טוב לא הייתי פה ממש בשבוע האחרון...

אז הנה כמה עדכונים לגבי כל מיני נושאים שהטרידו אותי לאחרונה...

לגבי המצב הכלכלי שלי:

הגעתי לשפל המדרגה ונגמר לי כל הכסף.

אז אמא ואבא עזרו לי קצת ועכשיו המצב סביר...

אבל בכל זאת, אני ממשיכה בחיפושים אחרי עבודה...

והמצב לא מזהיר.

עכשיו חזרתי מראיון עבודה בבית קפה כלשהו, ויש להם דרישות מאוד גבוהות שלא נראה לי שאני אוכל לעמוד בהן... בעיקר בגלל שאני בצבא... /:

אני חוששת שהפיתרון היחיד יהיה לעשות בייביסיטר...

לגבי הצבא:

(אם כבר הזכרתי את הנושא..)

המצב גרוע מאי פעם.

באמת.

זה נהיה כל כך נוראי... פשוט בלתי נסבל להיות שם...

בעיקר בגלל המפקד שלי, ובעיקר כשהוא שם (אבל לא רק...).

קמצוץ של אופטימיות -

לפחות גיליתי סוף-סוף מי האנשים הטובים שם, שעליהם אני יכולה לסמוך...

הם אמנם רק 3 אנשים מתוך כל המדור... אבל זה עדיין משמח ומחזק...

עם 2 מהם עשיתי שבת עכשיו והיה ממש כיף! לא חשבתי ששבת יכולה לעבור עד כדי כך בסבבה...

חבל שאחד מהם (שהוא גם זה שהכי התחברתי איתו) משתחרר ממש בקרוב...

לגבי הבחור:

הוא חזר לארץ.

ולא נראה בכלל שהוא מעוניין...

אני חייבת להודות שקצת נשבר לי הלב...

זה משגע אותי שאני יודעת שהוא בכלל לא כזה משהו בתור חבר, ושבכללי הוא לא בן אדם קל, ואפילו קצת דפוק, ובכל זאת מאוד הייתי רוצה להיות חברה שלו...

אני תמיד נמשכת לטיפוסים הדפוקים האלה...

אבל מצד שני, יש לו גם צדדים כאלו מקסימים, והוא יכול להיות כל כך מתוק...

וכל כך בא לי שהוא ינשק אותי...

אוף.

):

בקיצור, הדברים לא כל כך מסתדרים לי לאחרונה, לא משנה מאיזה כיוון מסתכלים על זה...

והאמת שלמרות כל זה לא נכנסתי לאיזה דיכאון (כמו שהיה קורה פעם...)

אמנם זה עושה לי עצוב, אבל אני לא שוקעת בזה... להיפך, זה גם גורם לי לרצות לעשות משהו כדי לשנות את המצב..

הלוואי ורק הייתי יודעת מה אני יכולה לעשות...

אני מפחדת שאם המצב ימשך ככה לאורך זמן אני אשבר.