ברוכים הבאים למציאות

פעם ראשונה שבאמת פחדתי.

אזעקה.

שלוש שניות ראשונות לא יודעים איך ומה להגיב.

אני אחוזת באחותי בחוזקה , כלכך חזק, מתחילה לבכות בהיסטריה לא יודעת מה קורה איתי , נגמר האוויר.

אנחנו רצנו לממד. מפחדים מהלא נודע.

בום.

כמה שניות אחרכך סירנות משטרה עולות ויורדות . מגן דוד אדום.

פותחים טלווזיה - נפילות בבאר שבע , בנחל עשן!!!  

נפל כלכך קרוב לבית.

כלכך קרוב .

זה לא נתפס בכלל. זה ייתכן שזה אמיתי?

איך קרה שהבית , המקום הכי בטוח - מסוכן?!

תודה לכולכם על הדאגה. באמת.

אין לי מושג מתי יגמרו הקאסמים. ידעתי שהתחושה הרעה שלי נכונה.

למה אחרי הכל את עצובה? 

: (

שתעבור התחושה המסריחה הזאת

מה קורה לי?

זה שוב חוזר להטריף לך את המוח, נכנס לך לחלומות..

את הופכת לעבד של המחשבות האלה..

"יוצא שאת תמיד שותקת ,

אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל..

כל המילים שנעלמו , תמצאי אותם בחלומות של אחרים"

אני באמת-באמת כבר לא יודעת מה אני צריכה לחשוב.

מה לצפות. ממה לפחד.

המילים האלה לעולם לא יצאו. לעולם אף אחד לא יבין במילא.