"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

בשבריר שניה שברת את ליבי לא השארת שום דבר להגיב לו שום דבר לכעוס עליו רק עלייך ואז, כבר נעלמת והמשכת .

Let me hold you
For the last time
It's the last chance to feel again
But you broke me
Now I can't feel anything

סתמת את דרכי במותך שנגמר בלב קשה, גמרת אותי לכול החיים, המוות הראשון שלא נשכך חדרך שלא נשכח חדרך שהתשנה ריק מאדם ריק ממך.

לפעמיים אני חושבת לשם מה אנו באמת חיים? הרי את בשנה האחרונה התפרקת לאחרונה מלאו לך 100 שנים, 100 שנים של חיים של חוויות שיכחות אכזבות רגע קושי רגעי שמחה. מת לפני גיל 100 מתת בגיל 99 ו-3 חודשיים. השארת אותנו המומים למרות שזה היה צפוי בהתחשב שמצבך היה כבר קשה.

היה קשה להקל לחיות. עכשיו אני מרגישה איך הכול מתפרק הכול גוסס לרגעי רגעים האכזבות החברים הקושי האהבות הכול מתפרק לנגד עייני ואני נותנת לדברים האלה, לפעמיים פשוט כדי מתי לשחרר דברים לדעת מתי להתחיל לחפש שוב, הכול נעלם.

Now I can't feel anything

נדמה שהכול מתחיל לקרוס ולגסוס לעיתו, שהרגעים מאכזבים אותי שהחיים מאכזבים, נראה שהכול כשיגרה שפשוט נמאסה, לחזור על אותו יום, יום אחרי יום אחרי יום. רסיס אחרי רסיס אחרי רסיס . לפעמיים פשוט צריך לדעת מתי לשקוע בים לא? בקורב אצלי. הלא?.

Now I can't feel anything

לוטם.