xXx Fighting-temptationS xXx
|
כינוי:
xXx Fighting-temptationS xXx בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2007
 So fresh so clean...
היי...
חדש חדש, נקי נקי...לפחות אני מקווה ככה, אז מתחילים? מתחילים.
נעים מאוד,שמי ישאר חסויי לבנתיים, לשם הנוחיות והחופשיות שלי.
אז ככה בקיצור עליי:
גיל: 18
גובה: 1.69
משקל: 52.3
(עומדת לפני גיוס- כחודשיים מעכשיו)
נתונים שהטבע נתן..מה שנקרא חומר גלם, ממנו אני אנסה להפיק את המירב.
הסיפור שלי מתחיל כמה שנים אחורה, בערך כ-3 שנים כשהייתי בת 15 בערך.
תמיד הייתי הספורטאית של הכיתה, זאת שמדגימה לכולם מה עושים כי המורה ביקשה ממנה, בקיצור אהבתי פעילות גופנית וכך גם הגוף שלי היה דיי רזה..ואז לקראת סוף כיתה ט' איכשהוא אפילו לא ראיתי את התהליך מתרחש ומצאתי את עצמי לא מרוצה מהגוף שלי , עשיתי כפיפות בטן כמו מטורפת 100,300,500 כפיפות ביום..ואם ביום אחד הייתי מחסירה אז יום למחרת היה יום התשלום שהכפלתי את הכפיפות..לאט לאט בזמן שחברות שלי יצאו ועשו דברים כל מה שהיה לי בראש היה פעילות גופנית התחלתי לעשות הליכות משולבות בריצות יומיומיות ותמיד גררתי איתי שכן או אח.
אירוע משפחתי התקרב וכחודשיים לפני האירוע שבמקרה היו גם החודשיים של החופש הגדול, הצבתי לעצמי מטרה להגיד למשקל של 45 ממשקל של 52 ובהחלטה הזאת שיתפתי את אחי שכמובן פיקפק בי על סמך העבר...ומאותו רגע, זאת הייתה המשימה שלי, בשבילה התעוררתי בבוקר ובשבילה הלכתי לישון...עושה כפיפות בכל רגע נתון,ואם אני לא מכופפת את הבטן אז אני מכווצת ומחזיקה אותה וריצות כל יום חובה, אפילו רקדתי, הייתי מאוד מאוד פעילה.
לאט לאט גם האכילה שלי הצתמצמה אכלתי הכול אבל בכמויות מזעריות,זאת הפעם הראאשונה שהבנתי וגיליתי את עולם הקלוריות ושלא כדאי להכניס הרבה מהן..הן רעות , הן יגרמו לך להשמין...וככה הייתי חיה לי מתה בבוקר..ועוד איזה מאפה במשך כל היום ואפילו לא שמתי לב לכך שהתחילו לי כאבי ראש ותמיד הייתי עייפה ורציתי לישון..אבל הגוף שלי נראה חטוב ויפה יותר ויותר...ואהבתי לראות את עצמות האגן אהבתי ואת הקוביות שהחלו לבלוט טיפה..כמובן אין לשכוח את שגרת השקילה...בכל אופן לבסוף הצלחתי להגיע למשקל של 47 והייתי הכי מאושרת...אנשים החלו לשים לב ולהעיר כל מיני הערות ...עלו לי על העצבים..אבל השיא היה כשחזרנו לבית הספר לשנה החדשה ואז כל החברות התחילו להעיר לי...חברות , משפחה מכרים...
ואני לא רציתי להקשיב להם..אבל כנראה זה חילחל לי לתודעה ולאט התחלתי לאכול והספורט-רוטין גם היא נעלמה למה..ואט אט הגרמים נערמו להם בחזרה לגופי.
ומאז אותו רגע עד רגע זה הסיפור הזה חוזר חלילה כמו סיפור שלא נגמר, כאשר הסיפור הנ"ל היה כולו עם שפיות נקרא לזה כך, שפיות..אבל הסיפורים שבאו אחריו..כללו הקאות, משלשלים ומצבי רוח ודכאונות (מה שלא היה לי בסיפור הראשון) וזאת הפעם הראשונה שהכרתי את תופעת "הפרו אנה" והרזות החולני הזה..זה שראיתי כשהייתי ב"יד ושם" פתאום התחיל להראות לי כבסדר..אפילו כמטרה.. כל התקופה האחרונה כללה כל מיני דרכים כשרות ולא כשרות...שאכן הפכו להצלחות...אבך איכשהוא הכול חוזר על עצמו, ואז אני מוצאת את עצמי
עכשיו, במצב של היום.
בת 18 עומדת להתגייס עוד חודשיים.כשבגדול המטרה שלי לא השתנתה אני עדיין רוצה להגיע ל45 אבל לבנתיים יפסיק לי גם 47.
ומטרת הבלוג היא לעקוב אחרי התהליך (שאני מקווה שיתרחש).
זהו זה.
Wish me luck...
ממחר...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
