לא חשבתי שיעבור כלכך מעט זמן, יחסית, עד שאעדכן שוב. אבל מה לעשות, זה המצב שמה שיש לעשות זה ללמוד לסוציולוגיה באמצע הלילה.

ישנתי מ5 בערך והתעוררתי ב12 וחצי. אומרים שזו שיטה טובה. לישון מהצהריים, עד חצות. ומחצות ללמוד עד הבוקר.

בינתיים זה עובד.

כל כך שקט פה שזה יכול לחרפן. אני מתארת לעצמי שהאנשים היחידים שמסתובבים פה בשעות האלה, או מסתובבים פה באופן כללי, אלה ההומלסים שתמיד פה באזור. או בפארק. תלוי.

כל כך קר ושקט. ישבתי כל אדן החלון ממקודם, ואשכרה יכולתי לשמוע איזו עטיפת שוקולד שהייתה זרוקה על הרצפה, איך שהרוח הזיזה אותה על הכביש. רק חבל שהמטוסים שעוברים פה כל רגע קצת הורסים את זה. אבל חוץ מהמטוסים, נראה לי שאני היחדה בערך שעושה את רוב הרעש באזור. יש מצב שאפילו שומעים את ההקלדה בחוץ

הייתי נורא לחוצה לגבי המבחן במת', אפילו שזה X יח"ל. מביך אפילו לכתוב את זה פה. אבל בטח כבר הבנתם לבד. בכל אופן, מה שנהיה מזה זה דף, עם השם שלי עליו, והרבה מוחות אחרים שמתאמצים לפתור אותו. היו איזה חמש שאלות, והיה צריך לענות על ארבע שאלות סה"כ. נראה לי שאני פתרתי רק את המשוואה. את השאר אנשים אחרים פתרו. כאילו, גם היו כאלה שבחיים לא דיברתי איתם לפני. מי אמר שאנשים לא יכולים להפתיע?

אני רק מקווה שהסיפור הזה ייגמר טוב. היא גם לא יכולה לעשות שום דבר, זה אשמתה שהיא שמה שלושה ילדים בספריה אחת, שלושה שפותרים את אותו המבחן בדיוק, ומצפה שאף אחד לא יעתיק. היי, זה קהל.

מצחיק אותי כל המצב הזה בזמן האחרון. כאילו.. יש אנשים שבחיים לא היית חושב שהיית מדבר איתם אי פעם, ויום אחרי זה אתה מוצא את עצמך הולך איתם איזה חצי עיר ומנהל איתם שיחות נפש, כשאתה מכיר אותם באמת רק כמה ימים. ומצד שני, יש את אלה שהיית איתם בקשר הכי טוב שיכול היה להיות, ועכשיו זה כאילו לא היה אף פעם. כאילו אתם לא מסוגלים אפילו לנשום לכיוון שלהם בשל כל מיני סיבות.

ביום ראשון יש מבחן בהיסטוריה, ויש ערימה של חומר, וכלום זמן בשביל ללמוד את כל זה. כ"כ אין לי כוח לזה. איזה כיף שיש את דוד :)

(כן, כתבתי את זה)

בכל מקרה, שיהיה לכם לילה טוב, ואני אלך להמשיך ללמוד לסוציו. תדמיינו שזה נכתב בהתרגשות.