מממ.. כמה שאני אומרת שאני לא אוהבת את המישפחה שלי, ושאני לא נהנת לצאת איתם בילויים,
גיליתי שמישפחה זה כמו מיגדל גבוהה גבוהה.. היא הבסיס שלך, היא תמיד תשמור אותך בצמרת. תיפול, אז תיפול על בסיס, הבסיס יכול להיות חזק, הוא יכול להיות עם סדקים. אבל הסיבה היחידה שלבסיס יש סדקים זה ביגלל שמה שיש מעל לבסיס כבד מידי, או שיש לו כמו דוקרנים מלמעלה [לא מה' ממי, שמעל הבסיס].
ביגלל שעוד מעט הפרוייקט שאבא שלי מנהל אותו מיסתיים, אז כמובן שצריך לחפש פרוייקטים חדשים ויותר מאתגרים. הציעו לו פרוייקט ברומניה, והוא יצתרך כדי לעבוד ברוייקט, לעבור לרומניה. והסכום שהם משלמים, ממש טוב וגבוה, וזה ביורו.
אחותי מיתגייסת, עוד טיפה הרבה זמן, אבל בטוח זה ייצא שאם אבא שלי יקבל את העבודה ברומניה, היא תיהיה כבר בצבא.
זאת אומרת שמארבע אנשים בבית אמא, אבא, אחותי ואני זה יהיה אני ואמא.
זה מוזר לי לחשוב על היום הפשוט בלי אבא ואחות. קמים בבוקר, צריך ללכת באופן אצמעי לבצפר [אבא תמיד יצא יותר מאוחר, אמא תמיד הכי מוקדם], בצפר הכל אחלה כיף חיים עם החברים, מגיעה הבייתה- בית ריק, עושה שיעורים, לומדת סתם, רואה טלוויזיה, מחכה לאמא שתגיע הבייתה, אוכלת, והולכת לישון. זה ניראה סטנדרתי לחלוטין. אבל ביום הסטנדרתי של היום יש הרבה יותר ממש שהיה יש לי בילויים עם אחותי, יש לי צחוקים עם אבא שלי, ישלי ארוחות משותפות עם כל המישפחה, סתם יציאה לישיחרור מכל היום בחוץ עם אבא.
כל הדברים האלו נישארים איתי, אם לא בראליטי, אז בתוך עצמי, שאני אוכל לבנות בסיס למיגדל חזק לילדים שלי ולדורות הבאים.
כל השבוע הזה הייתי חולה..
אני לא יודעת לא יודעת אם אני עצובה או שמחה.
יש לי את כל הסיבות שבעולם לישמוח.
אינלי סיבה להיות עצובה. אבל הפחד הזה שיהיה, זה מה שמכניס לדאון.
תודה שקארתם חברים =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
