אִינְטוּאִיצְיָה, תחושה פנימית ללא ביסוס עובדתי

זה היום שאני הכי שונא בשנה.

תמיד עשיתי יותר מדי עניין מימי ההולדת. תמיד חשבתי שזה יום אחד בשנה שבודק את איכות המשפחה והחברים.

השנה, ה- 22.11 יוצא ביום שבת. יום גרוע לחלוטין..

אפשר להגיד שההורים שלי התעלו על עצמם השנה.

ההורים שלי הסכימו להביא לי כלב, אמא שלי הפציצה בשוקולדים, ברכות קנויות (ולא קנויות - הכי שוב כמובן) כמה פרטי לבוש לחורף, בושם וכאלה. ואבא שלי? הוא עוד מתעקש שאני אגיד לו מה אני רוצה ליום ההולדת.

העניין הוא שאני לא רוצה כלום. יש לי הכל. הכל.. בזכות ההורים שלי יש לי הכל. עובדים מאוד מאוד קשה בשביל להשיג הזה, רוב הזמן הם במינוס, אבל יש לנו הכל.

אני לא מהיוצאים. אני גם לא מהשותים.. בטח שלא מהמסתובבים..

תמיד הייתי ילד של בית כזה מצד אחד, ומצד שני אוהב מאוד קולנוע, הצגות, קניות, טיולים רגליים בעיקר במקומות של מים..

היה רעיון לסוע לירושלים לסופ"ש אבל זה התפוצץ עקב עניין משפחתי קל. לא נורא. גם ככה כל עוד אלה שאני מצפה מהם יעשו את מה שאני מצפה מהם - אני מבחינתי מסודר.

אני שקוע בכל מיני עניינים אחרים, ואת הזמן הפנוי שלי אני די משתדל לנצל כדי actually לעשות משהו, ולכן לא יוצא לי לעדכן את הבלוג.

התגעגעתי ל"ריגוש" זה לשבת מול המסך עריכה איזה שעה וחצי עד שיצא משהו ואז עוד שעה וחצי לכתוב משהו מסכן...

When I Grow Up

הגיע הזמן לעיצוב חדש? מה אתם אומרים,לרענן קצת את הכחול הזה במשהו יותר צבעוני?