כולם להתהלך בבגדים קצרים!

ערב טוב או שאולי ערב מסוכן.

המצב מסובך וקשה לאללע.

העבודה בסדר לא קשה מידי ואפילו חבשנית למדי העיסוקים הם מעטים וחוצ מלהקרין את אותו סרט 7 פעמים ביום ולראות אותו יחד עם הצופים אני לא עושה כלום.בשאר הזמן אני מבלה בחברת העובדים ולעיתים ממשיכה בקריאת הספר שנכון לעכשיו הוא ארבע בתים וגעגוע.

הזמן הפנוי מאפשר לי חשיבה מורחבת ועמוקה יותר לגבי התנהלות הדברים בשבועות שחלפו והתרחשותם.

ובהחלט המצב לא מזהיר.

התקופה היא תקופה עמוסה במטען נפשי.אני מנסה להקשיב משתדלת להבין,הימים קשים והכל משתנה לי.

הגעתי למצב שבו האפשרויות הם מוגבלות והחוסר וודאות מורגש.

העצבים שלי חוגגים והמצב הכללי בריצפה בעוד כל דבר קטן רוקד עליו סמבה רומס אותו וגורם לתהיות אינסופיות.

הבחור בצבא,השיחות קצרות.

והארוכות שבניהם מלאות בשקט או חסרות תוכן.ונדמה כאילו לשנינו נמאס מהמצב.

השבועיים שעברו היו לא קלים בשבילי.דברים קרו,קצת יותר מידי.

בעודי מנסה לברוח מהם נתקלתי לפתע באטימות ובחוסר מזל.וזה משגע אותי,כל כך משגע!

כל פעם שהתחלתי לבחון את האפשרויות ואת צעדי כל דבר נשמע לי מגוחך יותר ויותר.

כבר שבועיים מתנגן לי שיר בראש.שבועיים של הזדהות מוחלטת עם שיר מסויים.

שיר מן הסוג המוכר של שירי האהבה.על ההוא ועל ההיא ועליהם.

נשאר לך עוד שבוע במקום המחפיר הזה.לי נשאר רק שבוע לחכות לך.לערוג לכל שיחת טלפון ממך!

בנתיים המצב פה לא משתפר השינה המועטת כבר בולטת לעין (העיניים האדומות כבר מתחילות להחשיד ואני נראית כמו נרקומנית ציבור!)

והחיוך כרגע בשלבי נסיגה,יהיה בסדר -אני מבטיחה.למרות שאני כבר בחצי מבחינת האמונה.

פעם שלחתי לך את זה בהודעה.סתם כי זה היה נראה לי נחמד.

היום זה הפך למשהו שהולך איתי כמו מן מטרה.

האמונה בזה רק מתחזקת.ואתה דואג להסביר את זה בכל משפט.

אז אני כותבת את החרא הזה שלי רק כדי לחזק את האמירה.ולו יכולת רק לשמוע אותי צועקת לך את מתוך הנשמה היית מבין כמה אתה חשוב לי וכמה אני אוהבת אותך יותר ויותר בכל שניה.

אז אתה,הבחור הקטן,הבנאדם הכי טוב בעולם,הילד החכם תבין את משמעות העניין.

                  לאן שלא אפנה לראות תמיד איתך ארצה להיות!!