משהו אמור לקלקל נסיעות מושלמות לירושלים. הן אכן מושלמות, בתאוריה:

• - משך זמן הנסיעה מדויק - שעה פלוס מינוס. מספיק זמן לישון, אבל לא מספיק זמן לעקם את הגב/צוואר וכד'.


• - הנוף! הכיצד ניתן לעמוד בפניו?


• - בשעות בהן אני נוסעת, כלומר מוקדם בבוקר/מאוחר בערב, אנשים אמורים לישון. דהיינו, שקט.

אך אויה, נדמה שלעולם אין זה כך. אם אין פקקי ענק יש בחורה שעברה אתמול ניתוח לייזר, שכחה את משקפי השמש בבית, ובחרה, כמובן, לשבת במושב שלפנייך. משמע, הלך הנוף, הגיע וילון ויניל מסריח במקום.

לרוב הנסיעה הולכת פחות או יותר חלק. אני מצליחה להתעלם מכמה דחיפות פה ושם באיזור הגב התחתון, מכורי-סלולרי בלתי נלאים או נהגים עצבניים, אבל חוויה כמו זו שנאלצתי לעבור היום לא מתרחשת לעתים קרובות. מזל.

ישבתי לי לתומי באחד ממושבי האוטובוס. זה מכבר התייאשתי מלנסות למצוא את המיקום המושלם הן מבחינת זווית הראיה המיטבית החוצה, הן מבחינת חיזוי המקום המועדף על אנשים חובבי רעש, והן מבחינת איזור פחות מועד לבעיטות-כסא.

אם כן, התיישבתי. בתחנה מסויימת האוטובוס התמלא עד אפס מקום בחמולה של לבושי שחורים ועולליהם הצווחים. מבחינה זו אני לרוב מסודרת. באמצעות מכשיר עזר משוכלל (אמפי) אני מצליחה לאטום כל צליל מיותר מסביבי ולשמור על שפיות. מה חבל שבמושב מאחוריי הושב העולל הצווחני ביותר שאיתרע מזלי לפגוש. יכולת הבעיטה היתה מרשימה ממש. עברתי למושב הפנוי לידי (אף אחד לא מעז להתקרב לפרצופי הקשוח) וחטפתי עוד כמה בעיטות. הפעם מהאבא המנומס. לא ידעתי איך להתערב בסימפוניית הצרחות שהגיחה מאחוריי, ועל כן העדפתי למצוא תנוחה אחרת ולהתעלם.

האורות כבו. יצאנו מהעיר. למרבה הצער, האב הנחמד מאחוריי החליט, כנראה, שהדבר היחידי שיצליח להרגיע את בנו המחרחר-כבר יהיה להדליק את האור המציק מעל ראשו. אמו של הילד, שישבה במושב הסמוך, הצטרפה אף היא לקקופוניה והוסיפה פה ושם למהומה.

~כמה נשימות עמוקות מצדי. אנחנו כבר מגיעים. שמרי על שלווה~ 

לקראת הכניסה לירושלים, נשמע האב אומר: "היית מאמינה, ברוריה, איך הנסיעה עברה מהר?" 

הגענו. חיכיתי בתחנת האוטובוס כאשר החל מחזה של ממש בקרבת מקום - הזוג המדובר פספס את האוטובוס, שהספיק להגיע לרמזור, ועל כן הבעל רץ אחריו, תינוקו בידו, הגיע לקדמת האוטובוס ודפק, לא במיוחד בנימוס, על זגוגית החלון. כשהנהג מיאן לפתוח את הדלת, הבחור הניף על החלון תיק שהפיק צליל מלחיץ (מה שמתם שם? אבנים?), צרח כמטורף וניסה למנוע מהנהג להמשיך בנסיעה. לא ממש הופתעתי. אולי רק קצת.

חוסר חינוך, חוסר תרבות, צניעות מזוייפת. לא אוהבת הכללות, אבל רק שם ראיתי את זה.

ליל מנוחה.