חגגו לי יום הולדת עשרים ואחת וחצי היום, עם עוגה די גרועה, זר פרחים שמזכיר גלגל אבל ובלונים זולים שתוחלת חייהם לא עולה על חצי שעה. מזמן לא נהניתי ככה. פשוט, עם שתי החברות הנהדרות שלי.

אחד מרגעי השיא של היום היה כשחזרתי הביתה וגיליתי אילו תמונות טובות יצאו לי. אני, המגושמת ובלתי פוטוגנית בעליל.

אני מודה שלכמה רגעים הרשיתי לעצמי להודות על מזלי הטוב וחברותיי הטובות. הצלחתי לדאוג קצת פחות בקשר לדירה שעוד לא נמצאה, בקשר למסיבות בת-מצווה שיוצאות מכלל פרופורציה ובקשר לעוד נושאים רנדומליים, ואפילו הצלחתי לחבב פלוס את ירכיי השמנמנות.

אבל אז, חזרתי הביתה והתמונות היו יפות אבל לא היה אף אחד שיראה (חוץ משתי החברות המעורבות) והן נותרו מיותמות על הדסקטופ שלי, לעד, ככל הנראה;

ובפעם השמונים הסכמים עם דירות לא הצליחו בגלל הדחיינות הכפייתית המהולה בחרדת-טלפונים ואולי גם סתם דיבור כללי;

וקיבלתי SMS מחברה שהתארסה וצף לו מול עיניי המשפט הקבוע הגורס כי "יש אנשים נחמדים, אבל בסוף גם הם מתחתנים".

ולומר עכשיו שזה מטופש בעיני או לא הזמן או המקום המתאימים לי אלו תירוצים לא מספקים. כי, ברור שאני לא רוצה להתחתן. לא היום ולא בעוד שנתיים, וכל זאת למה? כי אין אף אחד. אם היה, טוב, התירוצים היו מתבטלים. 

אני מנתבת את המשאבים היקרים שלי לדאגות משומשות-מדי ול"חיפוש אחר האחד", כשלמעשה, אם הייתי משקיעה בעצמי הכי הרבה, מעבר לכל דבר אחר, דאגות היו באות אבל גם הולכות, ואולי אנשים היו מוצאים אותי במקום שאתחנן אליהם שיבואו.

אז אני קצת סופי וקצת לא, ואולי גם הרבה סופי ובכלל לא, כי, לפחות, כל עוד אני בבית יש לי זמן לעבד הכל בקצב אידיאלי. ובכל פעם שאני ככה אני מבטיחה לעצמי שזה בסיס טוב שיחזיק אותי לעד, גם בשגרת יותר-מדי-אנשים יומיומית שוחקת; אני מבטיחה לעצמי שאין צורך אמיתי בעזרה חיצונית ופעם אחר פעם אני נופלת ברשת של הבטחון העצמי המזויף שלי. 

אני יודעת שהכל נורא מבולגן ואולי די בסדר לי עם זה.

רציתי לומר, בכלל, שפתחתי בלוג חדש וזה כנראה רעיון לא חכם כי הבלוג הנוכחי עדיין יקר לי, גם אם מלא בסטיגמות והגדרות ומסגרות. החלטתי לברוח במקום להתמודד עם מה שיצרתי עד היום ואולי זה בסדר כי התמדתי כאן לא מעט זמן, ושינוי כיוון עלול להיות חיובי. הייתי אומרת שלא מחליפים סוס מנצח, אבל הסוס הזה הפסיד פעמים רבות מדי. 

(ובכל זאת, הוא הסוס שלי שמכיר את מגע ידי, וסוס אהוב לא מחליפים. גם בתמורה לאחד מנצח.)