אני נשבעת לכם,
אני עומדת להשתגע סופית.
כמה אפשר להשאר אופטימיים?
אני כל כך מתחרטת לפעמים..וחושבת לעצמי שאם לא הייתי כאן-הכל היה יותר בסדר.
וכל כך רוצה לרוקן את הלב שלי מהרגשות,את המוח שלי מהמחשבות,לנקות את הכל כבר פעם אחת ולתמיד ולהתחיל מהתחלה..בלי שום כאב,לחץ,טינה,אהבה,פחד.
להתחיל את החיים מחדש..
רק חבל שכל זה לא יכול באמת לקרות.
יושבת לי על הלב אבן כל כך גדולה שכנראה שהיא לא כל כך רוצה לזוז.
גם אם אני אגיד את כל מה שאני חושבת ומרגישה?היא לא תזוז.
כמה שנים אחורה ואני מסודרת..
"לילה טוב לך,תשמור על עצמך
לילה טוב..
את הדמעות שלך-כסה בשמיכתך.
לילה טוב..
תברח לחלום..תברח לחלום.."
3>