טוב אז נתחיל בזה שלפוסט הזה יש כותרת קצת מוזרה ויש לזה סיבה טובה...בעצם אפשר להגדיר אותה במילה אחת "קדחתי!" ...אבל אני חושבת שאני בכל זאת אפרט על העניין...טוב אז הבעיה שלי ו"שלו" כבר ידועה לכל מי שאמור לדעת עליה מכל הדרכים ומכל הצדדים...כמה שאני מדברת על זה וואו זה מהצד אשכרה חפירות ואני מבינה את זה מצויין אבל עדיין יש דברים שאני לא לגמרי מבינה וזה מציק לי באמת ובגלל זה זה פה ושם חוזר ומסתובב לי בראש ואני גם מתחילה לדבר על זה אבל זה כל כך קדח לחברים שלי שאני מרגישה שאני לפחות קצת אבל נמאסתי עליהם בזמן האחרון למרות שזה בכלל לא מה שרציתי לעשות פשוט עם מי אני עוד אדבר על זה אם לא איתם...אבל אני מעדיפה כרגע ובעתיד הקרוב לשתוק על העניין הזה בכלל, הבעיה היא שאם לא אני אז הם איכשהו מגיעים לעניין הזה שוב למרות שאני מודה שאני עושה את זה יותר מהם...נניח חברה שלי אתמול אמרה לי: "אוף!...כמה את חושבת עליו?! אפילו אני לא חושבת על חבר שלי כל כך הרבה!" (בכוונה כתוב חבר שלי במקום השם בגלל שאני לא אוהבת להזכיר בבלוג שמות...). טוב אז אני יכולה להסביר באמת את השאלה הכל כך מסובכת הזאת לסביבה למה אני חושבת עליו הרבה...אז ככה עד כמה שאני אוהבת אותו עוד אולי אפשר להסביר לסביבה...מהו בשבילי זה כבר קצת יותר מסובך (חחח...קצת...) אבל אני אנסה להסביר את זה ככה...אוקיי שנים מהחברים שלי הם חבר וחברה, עכשיו, אני יודעת שגם להם בהתחלה היה קשה קצת לכל אחד וגם להם יש סיבוכים לפעמים וכאלה...אני באמת שמבינה את זה...אבל העניין הוא שזה שאני חושבת עליו הוא לא חבר בשבילי בעצם גם עכשיו אנחנו לא מדברים למרות שכשדיברנו היינו ידידים בסדר כזה...לפחות אני חשבתי ככה עד שהפסקנו לדבר ונתגלו לי כמה וכמה דברים...אבל זה לא משנה עכשיו, מה שהתחלתי להגיד הוא שאני והוא לא חברים בעיקר כשאנחנו כבר חודש וחצי בערך לא מדברים ולמרות שאני יודעת שהוא התנהג אלי ממש לא יפה עדיין קשה לי אם זה ואני מתגעגעת אליו, מתגעגעת ללדבר איתו ללראות תחיוך שלו מופנה אליו ועוד להמון כל מיני דברים כאלה...בזה שאני חושבת עליו אני בעצם איתו במחשבות שלי וזה הדבר היחידי כמעט בחיים שלי שמחזיק אותי שמחה או במצב רוח טוב או נורמלי...עד כמה שזה עצוב... למרות שגם חברים שלי משמחים אותי כמעט כל הזמן כי ברור שיש כל מיני שטויות שאין מה לשמוח מהם...
אז יופי יש לי עולם קטן משלי שבו יש לי אותו ושבו אני מרגישה טוב, ברור שלא תמיד אבל עדיין, אז גם אותו צריך לשלול ממני?! טוב אני אפסיק לדבר על זה...לקדוח על זה אבל בבקשה לא צריך לבקש ממני לשכוח מזה לגמרי... טוב אני מודה שבאמת אבל באמת ניסיתי לשכוח ממנו לגמרי וזה התחיל קצת לעבוד אחרי חודש מלא בנסיונות אבל זה עדיין נורא קשה לי והמצב הזה שבו אני מנסה לשכוח אותו עדיין נורא קשה... אז למה הזכרתי את זה ששניים מהחברים שלי הם חבר וחברה, הקטע הוא שהם כבר דיי רגילים לעניין הזה שהם זוג נכון שהם אוהבים אחד את השניה אבל עדיין זה כבר עדיין דיי רגיל להם לפחות ככה חברה שלי אומרת, אז למה היא לא מבינה למה אני כל כך "קודחת" כי אני לא חברה של מי שאני חושבת עליו ואני לא רגילה לבוא אליו סתם ככה ולנשק אותו ולחבק אותו העניין הוא שכשרגילים לזה לא חושבים על זה כל כך הרבה כי יש לך את זה כבר נכון אתה יכול להתגעגע לזה אבל לא עד כדי כך שאתה כל כך רוצה את זה שזה ממש תקוע לך בראש רוב הזמן...לפחות לי נדמה שזה ככה...אני ממש מתוסבכת בזמן האחרון וממש קשה לי כי אני כל כך התרחקתי ממנו יותר נכון הוא ממני ו...אפילו כשאני עוברת לידו יש דופק מאוד גבוהה גם עם עברתי רק לשניה...
אני לא יודעת מה לעשות אבל באמת בא לי פשוט לשתוק וזהו ולא לספר יותר כלום לאף אחד בגלל שכולם כבר עייפים מכל העניין הזה גם ממני, מהצד שלי, וגם ממנו, מהצד שלו...חוץ מזה שאני עוד פעם קיבלתי הוכחה לכך שהחברים שלי לא באמת מבינים מה אני מרגישה ואני לא באמת יכולה להסביר להם כך שהם יבינו הם...הם כנראה משווים את זה אל עצמם ומנסים ככה להבין את זה...בכל אופן ככה זה לא ממש עובד...הלוואי...הלוואי וכל זה היה נגמר כבר...
...אין לי מה להוסיף בנתיים...אני פשוט צריכה עזרה שאין מישהו שיכול להגיש לי אותה כי...אני לא מוצאת משהו שיכול לעזור לי....
...זהו לבנתיים, ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
JoJo