ביי שנה ושלושה חודשים.
ביי ענבל.
ביי רחלי.
ביי בול.
ביי צ'ול.
ביי לילות חורף.
ביי לילות סתו.
ביי לילות אביב.
ביי לילות קיץ.
ביי פוך.
ביי נשיקות.
ביי סקס.
ביי חיבוקים.
ביי שקט.
ביי רעש.
ביי גבעת השלושה.
ביי מכנסי דייגים.
ביי קרוקס.
ביי טלפון חמ"ל.
ביי טלפון ענבל הורים.
ביי טלפון ענבל חדר.
ביי טלפון בולין+תמונה.
ביי תמונות.
ביי מכתבים.
ביי טלפונים.
ביי אני אוהבת אותך.
ביי אני מתגעגעת אלייך.
ביי אני זקוקה לך.
ביי נוציק.
ביי קוצ'ו.
ביי ברלינגו.
ביי אורי.
ביי ססקיה.
ביי יובל.
ביי יעל.
ביי לילות של ירח מלא.
ביי חוסר תמיכה.
ביי חוסר התמודדות.
ביי סטנדרטים.
ביי סושי.
ביי האלויין.
זה היה הדדי, הפרידה הזו. אבל זו פרידה. כנראה שסופית. כנראה שאנחנו באמת צריכות אותה.
אין יותר פגישות, אין יותר כלום. אין גוף חם, אין צוואר ללטף, ריק.
אם זה היה צריך להיות ככה? לא יודעת.
אם אני מרגישה שזה באשמתי? לא.
אם אני מרגישה שזה באשמתה? לא יודעת.
אני כנראה זקוקה ליותר.
כנראה שבא לי למות. כנראה שכבר אין את הבן אדם שאני הכי אוהבת בחיים שלי.
כנראה שאין.