מוזיקת רוק גרועה
התנגנה ברקע.
הייתי מול הבר,
שרוע לאחור בכיסא
שלי, מערסל
את שאריות אדי הוויסקי שעוד נותרו בכוס.
השטן ישב על ידי
ושאף בקולניות את הטיפות האחרונות של
הדייט קולה שלו. הוא
חיפש בעיניים שלו את הברמנית שלא נראתה
בסביבה.
“היא נעלמה עם
לילית לתוך השירותים" הסברתי
לשטן את פשר היעלמותה של הברמנית.
רציתי להצטרף
אליהן. אבל
בשביל זה הייתי זקוק לעוד ויסקי.
בשביל עוד ויסקי
הייתי זקוק לברמנית. אבל
אם היא תגיע לא יהיה למה להצטרף…
הסתכלתי סביבי.
השעה הייתה
שתיים. הבר
הקטן היה ריק. זה
היה רק אני והשטן יושבים על הכיסאות
הגבוהים מול הבר. מולנו
שורה ארוכה של בקבוקים עם כל מיני תוויות
באנגלית, מאחורינו
כורסאות ישנות ודהויות. שני
אנשים, טוב
איש אחד ומלאך נופל, על
הבר ועוד שתיים, טוב
אישה אחת ומלאכית נופלת, בשירותים.
לא יודע בדיוק
למה אבל החלטתי שזה המקום והזמן המתאים
לברר נושא שהטריד אותי בתקופה האחרונה
"תגיד
לי" ביקשתי
מהשטן "למה
אנחנו בכלל חברים?".
השטן הניח את
הכוס שלו על הבר והרים גבות בפליאה "אנחנו
חברים?” הפנים
שלו היו התגלמו השאלה והתמימות.
ילד בן שנה לא
יכל להראות יותר תמים.
“אנחנו מבלים
ביחד, שותים
ביחד. אפילו
ארגנת לי פעם עבודה אצל הבוס שלך"
הזכרתי לו "אנחנו
אולי לא שני חצאים של גוף אחד, אבל
אנחנו בהחלט חברים".
“פשוט קשה להיפטר
ממך" השטן
נאנח ונשען לאחור, מנסה
לרמוז לי שהוא עייף מקו השיחה "אתה
הגעת אליי, עם
עיני עגל כאלה, פשוט
נואש לחברה. לדחות
אותך היה כמו לבעוט בגור. אתה
יודע שאני לא מסוגל להיות כל כך אכזר.”
“שנינו יודעים
שאם היית רוצה להיפטר ממני זה לא היה בעיה
בשבילך.” עניתי
ביובש, לא
מרפה.
“מה אתה רוצה?
שאני אפסיק להיות
חבר שלך עכשיו?” השטן
הסתכל לי בעיניים וקיבלתי הצצה לתוך כבשני
השאול "היית
משב רוח מרענן אחרי כל הסוטים מכת השטן.
וחוץ מזה,
יצאת עם המזכירה
שלי. המזכירה
הכי יפה שלי. המזכירה
היחידה שלי. הייתי
חייב לוודא שאתה בסדר בשבילה".
“לילית ואני
התחלנו לצאת הרבה אחרי שאנחנו התחלנו
לבלות ביחד" הזכרתי
לו "בעצם,
הכרתי אותה באחד
הפעמים שיצאנו ביחד". פתאום
התחלתי לחשוד במשהו…
השטן נשען לתוך
הבר ולקח מתוך מקרר שלא היה שם בקבוק נוסף
של דייט קולה. “תגיד
לי, מה
בעצם אתה עושה בחיים?” הוא
שאל אותי תוך כדי שהוא פותח את הבקבוק.
“אני סופר"
השטן נשנק מצחוק
לרגע ואני הוספתי בתרעומת "אבל
איך זה קושר?”
“אתה רואה,
אתה סופר,
אני משורר"
אמר לי השטן
כשהוא מצביע בהתחלה עלי ואחר כך על עצמו
"לכן
אנחנו מסתדרים ביחד".
החלטתי שהשיחה
פנתה לכיוונים שהצריכו ממני להפעיל חשיבה
מרובה. נשענתי
קדימה ותפסתי בקבוק וויסקי קרוב.
אם הברמנית
השאירה סופר בבר לבד כשהוא משוחח עם השטן
כנראה לא אכפת לה מהוויסקי שלה…
למה לא חשבתי על
הרציונאל הזה לפני שפתחתי בשיחה הזו עם
השטן. הערב
היה מסתיים יותר מעניין...
“אתה משורר?”
שאלתי אחרי
שלקחתי לגימה מהכוס שמילאתי בנדיבות.
החזרתי את הבקבוק
בחזרה למדף והמשכתי את השאלה "ממתי
אתה משורר? ואיך
בדיוק זה קשור?”
“קודם כל,
ואני אומר את זה
עם כל האהבה שאני, השטן,
מסוגל לגייס,
אם אתה יכול
לכנות את עצמך סופר אז כל אחד יכול לכנות
את עצמו משורר" השטן
לקח ממני את הכוס והניח על הבר והמשיך
"אבל
עכשיו תענה לי ברצינות ובכול הכנות.
מה סופר עושה?”
“סופר כותב
דברים" עניתי.
“ממש לא נכון.
ילד בן חמש מסוגל
לכתוב. תשעים
אחוזים מהאוכלוסייה מסוגלים לכתוב.
מה סופר עושה?”
את המשפט האחרון
השטן אמר לאט ובהתאמה. כל
מילה יצאה לו מהפה כמו יריית אקדח שפגעה
בול במטרה.
התרכזתי.
חשבתי קצת ועניתי
"סופר
מתאר סיפור".
“כמעט,
כמעט"
השטן הניח יד על
הכתף שלי, והפנה
את זוג השמשות שלו היישר לעיניי.
הפעם כל מילה
נחתה עלי כמו עוגן שנוחת במעמקי השאול
"מה.
סופר.
עושה.”
משכתי את כוס
הוויסקי מהבר ולקחתי לגימה עמוקה.
הגרון שלי ציקצק,
הפה שלי התמלא
בטעמים והראש שלי התחיל מעט לרחף.
עם הריחוף הזה
התחלתי להזיז את המחשבות שלי, לכן
ולכאן, מנסה
לא לחשוב אלא פשוט לדעת "סופר
גורם לאנשים לראות. סופר
גורם לאנשים להבין. סופר
גורם לאנשים לחשוב. אבל
יותר מכול סופר גורם לאנשים לזכור".
השטן נשען לאחור
וחייך "ומה
משורר עושה?” הוא
המשיך בשאלה.
“משורר גורם
לאנשים להרגיש" ידעתי.
"ואני"
הסביר לי השטן
"אני
בסך הכול גורם לאנשים להרגיש.
לאהוב.
לשנוא.
לכעוס.
לרחם.
לחשוק.
להירתע.
אני משורר.
“הסיבה שאתה,
הסופר,
נהנה מחברתי היא
כי בתת מודע שלך אתה מבין שאני הפרויקט
הכי גדול שלך. הסיבה
שאני, המשורר,
נהנה מחברתך היא
כי אתה הפרויקט הכי גדול שלי. ואני
מודה, עם
לא מעט תסכול, שאתה
גם הפרויקט הכי קשה שלי.".
לילית והברמנית
חזרו.
מבלי להגיד מילה
הברמנית פנתה לכוסות המשומשים,
מנקה אותם בקצב
מקצועי. מדי
פעם היא העיפה מבט חשדני לעבר הכוסית שלי,
מבט שממנו
התעלמתי.
לילית גלשה
לעברנו ונשענה על הבר, מסתכלת
עליי ועל השטן במבט חודר.
היא ידעה משהו.
או שהיא רצתה
לדעת משהו.
הגשתי לה את הכוס
שלי.
אני כבר שתיתי
יותר ממה שרציתי לדעת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
