היום לפני 3 שנים חיי קיבלו סוג של משמעות. אהבה, ליתר דיוק, הם קיבלו אהבה.
א-ה-ב-ה
4 אותיות שיוצרות מילה כל כך מלאת משמעות... שבעבר נראתה לי ריקה לחלוטין.
מצחיק, אבל כמו שכבר כולנו זכינו לחוות, כל דבר טוב נגמר וגם היא חלפה לה מן העולם. והבוקר הזה התעוררתי מעט מעורפלת ותהיתי לעצמי מה היה קורה אם... הפסקתי את המחשבות ושקעתי בעבודה, כמו שעשיתי בכל יום בששת החודשים האחרונים כדי לא לחשוב עלייך, אבל מדי פעם המחשבה המשיכה לנצנץ. ופתאום זה כבר לא כאב לי כל כך.
השלמה.
וזה אפילו די נחמד.
ההשתוקקות להתאהב שוב. ההתרגשות המהולה באשמה בנשיקה משפתייםשל מישהו אחר. הפליאה, כמה פליאה, ששרדתי את זה בכלל. ההקבלות לטוב ולרע. בסך הכל זו חוויה.
אני מודה לך שבזכותך למדתי לאהוב ולקבל אהבה. שינית את חיי בכל כך הרבה מישורים, אני לנצח אהיה אסירת תודה לך.
ועכשיו אני יכולה להגיד בפה מלא ש"היי, לא רע לי בכלל". ואולי אני אפילו אחזור לכאן! 
נישוקים וכו',
ק'.