כי הגיע הזמן.
מזמן לא עשיתי פוסטים בבלוג הזה ,עדכנתי קצת תרשימות מדי פעם וזהו.לא נגעתי בו ממש.
לאחרונה קורים לי הרבה דברים שפשוט צפים בראש ולא עוזבים,ואני לא יודע מה לעשות עם זה.
הדברים האלה מעיקים ביום יום ואתה יודע שאתה לא יכול לעשות עם זה כלום כי פשוט חוסר התעוזה יושב בפנים ,וכך גם הספקות שהאם כדאי לבצע מעשה.
מה שאני מנסה להגיד זה שלא תמיד אפשר להתמודד עם דברים מסויימים בגלוי וזה ממש מעצבן ויושב על הלב כמו אבן.
כדאי להתמודד ? לא כדאי ?
לא יודע.
לכן לפעמים אני נזכר בבלוג הזה,אני יכול לכתוב בו פוסטים ,לכתוב מה אני מרגיש ומה אני חושב.
אז מה שאני מרגיש זה שחרא . חרא לי.
ואסור לי להתמודד עם זה.למה ? כי ככה כתוב.
זה נכון שאומרים שיהיה בסדר ? אם כן,מתי ? מתי ה"יהיה בסדר" הזה יגיע ? איך יודעים בכלל שהוא יגיע ?
מה עושים כשאומרים לך "יהיה בסדר" ? כל השאלות האלה ותשובה אחת לא קיבלתי ><
אני חייב לספר למישהו את מה שעובר עליי ואני מרגיש שאני קרוב.אני מרגיש שזהו,אי אפשר לשמור הכל יותר,
אני צריך לפרוק,להוציא,להקיא הכל כדי שאולי מישהו יוכל לעזור לי.
כבר חשבתי על אנשים שיכולים אולי לעזור לי,אבל איך הם יקבלו את מה שעובר עליי ?
זו כל הפואנטה.מה הצד השני יגיד.איך הוא יגיב.
מה עושים במצבים כאלה ?
כנראה שמסתפקים ב"יהיה בסדר".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: