נמאס לי מזה כבר. נמאס לי שמתייחסים אליי כמובן מאליו.
אני מנסה להתנהג בצורה הכי טובה שאני יכולה, אני תמיד מנסה להיות כ"כ בסדר איתכן, ומה אני מקבלת? יריקה בפרצוף.
לכל דבר שוכחים להזמין אותי, ואחר כך מתרצים את זה בכל מיני דברים עלובים כמו 'אני אמרתי לך ואת אמרת שאת לא יכולה לבוא...' וכל מיני כאלה. כי אתן יודעות מה אני עשיתי בזמן הזה? בזמן שבו כביכול 'לא יכולתי להפגש אתכן'? ישבתי בבית והשתעממתי.
אז נכון, אולי זה נראה שאני רק באה אליכן בטענות, ושאני עצבנית עליכן. אבל אתן יודעות מה? זה לא ככה.
ואני את השלב של עצבנית ממזמן עברתי. אני פשוט מתעלמת. מתנהגת כאילו אני לא יודעת, כאילו לא אכפת לי.
אז אני לא כועסת. אני פשוט.. קצת מאוכזבת.
הילדות שהכי כיף לי להיות איתן הן דווקא אלה שהתחלתי להתחבר איתן בזמן האחרון, ולאו דווקא החברות הטובות שלי. אם יש בכלל כזה דבר.
ואני יודעת שזה מנוגד לגמרי לכל פוסט שכתבתי על החברות שלי ועל כמה הן נפלאות. אז בואו רק נגיד ש.. המצב השתנה.
אני עדיין אוהבת אתכן, באמת. אבל זה פשוט, יש לי פחות צורך בכן ממה שהיה לי פעם.
אני לומדת להסתגל ללבד הזה. אבל העניין הוא, שאני לא רוצה להסתגל לזה.
~~~~~~~~~~~
את הפוסט הזה לא כתבתי היום, אבל אני לא עורכת אותו בהתאם למצב עכשיו. כי מבחינת המצב לא השתנה כלום. רק המצברוח שלי השתנה, אבל אני יודעת שיכול להיות שעוד חצי שעה אני אחזור להרגיש כמו שהרגשתי כשכתבתי את הפוסט הזה. אז אני פשוט משאירה את זה ככה.
~~~~~~~~~~~
אתמול קיבלתי פלאפון חדש והוא פשוט מושלם! D:
היום הלכתי עם אבא שלי לקניון והיה נחמד.. =]
חוצמזה לא קורה שומדבר מעניין. [כן ממש, כאילו שזה היה מעניין <_<]
אממ.. מוזמנים להגיב.
מבטיחה להחזיר תגובות D:
3333333333>