אז כן, גם אני, כמו רובכם, חיכיתי ליום הזה שסופסוף אוכל לחגוג עם בן-זוג.
תכננתי הכל - את המתנה, את הבגדים, את המקום, את השיער, העגילים, השרשרת, הנעליים והסרט שנראה.
וכמעט כמו תמיד, עם הציפיות הגדולות - באה האכזבה.
כדי לקנות לו את המתנה אני שיקרתי למורים שלי, שיקרתי לחברים שלי, שיקרתי להורים שלי, נסעתי במכונית עם מישהו זר, הסתגרתי בשירותים במשך שעה, חיכיתי לבד במקום זר במשך שעתיים והפסדתי אירוע משפחתי חשוב - הכל כדי שזה יהיה מושלם.
קניתי בגדים, עגילים ודברים לשיער - הכל חדש, רק בשבילו.
וסופסוף הגיע הוולנטיינס ואיתו גם האכזבה המדוברת.
מהמתנה שלי הוא נראה יותר מזועזע מאשר מופתע ושמח, המתנה שלו הייתה דיי גרועה ונראתה כאילו הוא הכין אותה בבית כמה דקות לפני שיצא אליי כי הוא פתאום נזכר שהוא גם צריך להביא לי משהו, הסרט היה מזעזע ונוראי, האוכל היה דוחה, היה דיי משעמם, קפאתי מקור וכמעט בכיתי, אבל כמובן שרק כמעט (הרי זאת עדיין אני, כן? האחת שלא בוכה מכלום).
אז כן, היה לי וולנטיינס גרוע - הוולנטיינס הראשון שלי.
כנראה שזה מה שמקבלים כשמחפשים שלמות, אה?
אני לא מאשימה אותו, ממש לא. הוא פשוט לא הרומנטיקן הזה, לא הבנאדם שהכי יודע מה אמור להיות בוולנטיינס דיי (כמו זה שצריך ללכת לקומדיה רומנטית ולא לסרט אימה מחריד), זה הוולטיינס הראשון שוי ואני מבינה, הכי מבינה בעולם.
טוב שלמדתי את זה עכשיו ולא מאוחר יותר, יותר אני לא אצפה לכלום.
ובאמת, בלב שלם, שאני לא מאשימה אותו בשומדבר שקרה הערב, הוא היה מושלם והצטער הרבה וניסה לפצות אותי במילים.
מקווה שלכם הייתה יותר הצלחה (;
הפי וולנטיינס דיי 3>
He's as damned as he seems"
"And more heaven than a heart could hold
בבלוג זה
בכל הבלוגים
