XDDD
גם אם ינשרו לי הידיים..
גם המצית שלי בצבע הזה<:
כן, לפני שנתיים
כן, לפני שנה
ועכשיו, גם-כן.
לפחות עכשיו אני מתמידה.
לפחות עכשיו אני מצליחה.
לפחת עכשיו, אני באמת, באמת סובלת.
ומאמינה.
אבל זה בלתי נראה, זה מה שעושה את זה כ"כ טוב.
רק אני והם. רק אני והיא. רק אני בלעדיהם.
וזה מה שעושה את זה כ"כ אמיתי.
רק דבר אחד יוכל להעלות לי את המצב רוח.
ולהשכיח את העובדה הלא כ"כ מספקת.
אבל הדבר הזה לא יגיע.
וזה עצוב, אבל כ"כ צפוי.
חבל שאינלי איזה בלוג בהסוואה כזה, שאני אוכל לרשום בו כל מה שאני רוצה.
בלי מסתוריות. בלי להחליף מילים ושמות. ככה כמו שזה.
ואף אחד לא יקרא, ואף אחד לא ידע. ואף אחד לא ישאל.
אני חייבת להשיג יומן של ילדים בכיתה ג' דחוף!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
