ג'ניה.
אני זוכרת את הפעם האחרונה שהתראנו.
היית כ"כ מצחיק לפני זה.
אהבת כשהייתי באה.
היית מטייל איתי. היינו מדברים המון.
ואז לא נתנו לנו יותר.
לא נתנו, כי ג'ניה שלי עכשיו "מסוכן"
כי ג'ניה שלי! עכשיו שונה. ג'ניה"אחר".
לא נתנו לי להסביר להם. לא נתנו לי הזדמנות.
ניתוק הקשר קרה בשניה.
ואני עדיין זוכרת את היום האחרון שהתראינו.
מידי פעם היית מתקשר למרות שזה 'אסור'.
לבוא לקרבת הבית שלנו לא יכולת. היא שמרה עליו כ"כ בסוד.
שחלילה לא יפרוץ, שחלילה לא יגנוב, שלא יכה ולא יפגע.
ורק אני הבנתי אותו, רק אני מבינה אותך.
אותך- שלעולם לא תפרוץ, לעולם לא תגנוב לעולם לא תפגע.
היא התרחקה ממך כמה שאפשר ודאגה שגם אני אהיה רחוקה טוב טוב.
ומול אמא שלך עשתה הצגות, אבל אני לא מאשימה אותה. אני מבינה אותה.
ניהיית אחר, ניהיית שונה.
לא הצחקת אותי יותר.
לא טיילת איתי יותר
לא דיברנו יותר. בגללה, בגללי.. בגללך.
ג'ניה כבר לא היה ג'ניה.
אבל בכל המראה החדש, המוזנח והמפחיד.
עדיין ראיתי את הניצוץ הזה של ג'ניה בעיניים.
ולהתקרב אסור היה לי.
אני יושבת על ספסל מסתכלת עליך,
ולא יודעת אם לקוות שתראה אותי או שלא תשים לב אלי.
בזמן האחרון שאלתי עליך הרבה. התחננתי לראות אותך.
הרגשתי משהו, ידעת שאני צריכה לדבר איתך.
אבל זה לא אתה, אז אין כ"כ על מה.
ואני תמיד אשאר בחרטה שמעולם לא נפגשתי איתך בפעם האחרונה.
אוהבים אותך ג'ניה.
אבל אני, יותר מכולם.
ג'ניה. 26.4 ז"ל. ת.נ.צ.ב.ה
נ.ב-
מדהים אותי כמה ליאנה חזקה.
קודם אבא, אחר"כ אמא. ואז חתונה מטומטמת של אילונה.
ואז אתה. מכה אחרי מכה. והיא עומדת על הרגליים.
מעניין מה היא עשתה שכל זה מגיע לה.
ציפיתי לבכות יותר. ציפיתי להרגיש חרא. ציפיתי וציפיתי.
וזה לא קרה, כי ליום הזה, ולעובדה הזאת ציפיתי יותר. ידעתי.
כולם מספרים על האבות\ילדים\אחים\בעלים שלהם, כמה שהם גיבורים. נפלו פה בהתנדבות. נהרגו כאן באומץ.
כל אחד והסיפור שלו ביום הזיכרון.
ורק אתה, שכל החיים היה מדהים. חכם, יפה.
היה לך כבוד ענקי שאבדת.
היו מעריכים ומפחדים ממך אבל בצורה הטובה. שנהפכה לצורה הרעה.
כולם מספרים וגאים באהובים שלהם שנפלו.
ורק אתה הלכת בדרך שלפני 8 שנים אף אחד לעולם לא היה מצפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
