כותרת מוזרה בטירוף, אהה? חח.. 
אז ככה, הפוסט הזה, כבר שנה אני חושבת לכתבו אותוXD
(נו.. אולי איזה חודש חח)
אפפם לא היה לכם אכפת שאין לכם מושג מה הקול שלכם כשאחרים שומעים אתכם?
אז.. לי כן אכפת
ת'אמת שאני חושבת שיש לי דרך לדעת, אבל אני לא חושבת שהיא נכונה,
אבל במקרה שכן, זה לא משמח אותי בכלל, אני לא אוהבת את הקול הזה =/
אני אוהבת את הקול שיש לי כשאני שומעת את עצמי,
הוא רגיל, הוא יפה.. 
הלוואי וזה היה הקול שהאחרים שומעים,
למרות שזה לא מפריע יותר מדי,
סתםי צא לי לחשוב על זה.. :]
רוצה לצעוק לעולם, ושכולם ישמעו את הקול.. שאני שומעת D:
אז ככה.. אחת מהסיבות שאני לא מאמינה באלוהים..
(כן, אני לא, תעשו לי משהו?)
היא בגלל שאני חושבת שאם יש אדם שהוא שווה יותר מכל האחרים - זה אדם שאין לו אגו,
ש..יודע לסלוח ל-ג-מ-ר-י, תמיד.
אדם שמבין ומסתכל דרך העיניים של השני בשביל להבין את מעשיו,
אדם שלא שופט.
ואלוהים? הוא לא כזה, הוא גם לא קרוס להיות כזה,
כוחות שמיכות,
בשבילי? זיוף,
אני מאמינה שהעולם נוצר על ידי התנגשות של גופים בחלל,
זה יותר הגיוני מאלוהים, שדרך אגב סוטר את הדינוזאורים..
שעל זה אני לא אסלח!!
חחח.. XDD
ממ.. וכדי להוסיף משהו נחמד לפוסט הזה הנה קטע שכתבתי מזמן..
נחמד כזה..^.^
"יפה שלי,
אני אוהב אותך יותר מהכל, באמת,
אבל חשבתי על זה הרבה, המון.
הגעתי למסקנה, שאני לא מספיק טוב בשביל אחת כמוך,
אומנם לא תמצאי מישהו שיאהב אותך יותר ממני, אבל..
את תוכלי למצוא מישהו נחמד יותר, מעניין יותר, לא מוזר כמוני,
אחד שפשוט תאהבי, יותר משאת יכולת לאהוב אותי.
אהובתי, תאמיני לי שזה כואב לי כל כך, ובטח גם לך כרגע,
אבל לא כי את אוהבת אותי, אלא כי את עדיין לא יודעת מה טוב לך.
אני החלטתי לוותר, כי אני מבין, שאני כנראה בחיים לא ימצא אהבה,
כי אי אפשר לאהוב אותי בטח, לפחות לא מאוד, אין בי שום דבר יפה, ואני מבין את זה.
אני פשוט משוכנע שמגיע לך הרבה יותר,
שאת צריכה מישהו יותר טוב ממני, אחד עם אופי הרבה יותר טוב משלי,
כי מי אני?! ילד מוזר ושונה מכל האחרים, מכוער, לא חכם במיוחד, עם אופי עצבני.
זה לא יעזור שתגידי לי שזה לא נכון, כי זה כן, זה פשוט כל כך נכון, ואני מצטער,
שלא ידעתי להיות האחד שאת תאהבי, שאת תצטרכי, האחד שתוכלי להתגאות בו.
אז.. כאן דרכינו נפרדות.. עד שתקראי את המכתב הזה, אני כבר יהיה בארה"ב,
אצל המשפחה שלי.
אני כל כך רוצה שהעולם יתפוצץ עכשיו, ושאני לא יצטרך לסבול ככה,
ושהמכתב לא יגיע אלייך, שהסוף של העולם יגיע, ואני לא ירגיש כלום, זה עדיף על עכשיו. אבל.. ברור שזה לא יקרה.
אז.. אהובתי,
אני כל כך כל כך אוהב אותך!
יותר ממה שתיארת לעצמך אי פעם, פשוט יותר מזה.
זה שהיה שלך,
ר' "
היא הסתכלה על המכתב המומה,
היא לא הבינה איך זה יכול להיות, היא הייתה כל כך עצובה באותו הרגע.
היא אהבה אותו כל כך, כמוהו, יותר מכל העולם.
אבל.. רועי היה אחד האנשים היפים בעולם,
כל חברה וחברה שלה, אמרה לה שהוא נראה כל כך טוב,
כשהיא נפגשה איתו, הוא היה הבן אדם הכי נחמד בעולם,
היה לו אופי מדהים, והוא.. הוא לא היה מוזר, ולא שונה, הוא היה מיוחד.
מה גרם לו לאבד את הביטחון שלו ככה?
היא פשוט עמדה המומה, במשך כל כך הרבה זמן.
-
הוא ישב בחדר שלו בארה"ב, בבית.
הוא הביט על הגשם שיורד,
כנראה שמישהו שם למעלה, בוכה במקומו, כנראה הוא זה שלקח לו את הדמעות,
כי הוא, הוא כבר לא הצליח לבכות.
הוא ידע שהיא לא תבין כלום, הוא ידע שבשבילו ובשביל כל העולם הוא היה יפה נחמד ומדהים.
אבל, את המציאות שלו, הוא שמר לעצמו, בפנים,
הוא היה שונה. היה כמו שתיאר.
בדיוק אותו אחד שתיאר.
האומנם?
מוזמנים להגיב..
שחר3>
שחכתי.. שקד, תודה על התמונות :]]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
