וואו.. סופסוף פוסטO:
הייתי כזאת עצלנית (ואני עדיין)..
לפעמים, כשמחזירים מבחן ואנשים צועקים
"100, 100" ובסוף אתה מקבל ציון שלא רצית לקבל, שקיווית ליותר,
אתה מתאכזב,
ולא הייתי מתאכזבת כל כך אם לא הצעקות האלו, הדעות הקדומות.
אז זה נכון שהיה לי מזל,
ושאני מצליחה במבחנים.
אבל זה לא אומר שלא יכול לבוא מבחן שבו אני יקבל 60,
כי יכול לבוא, ועוד בטח יבוא.
וזה לא יהיה גרוע כמו שזה יכול להיות עם כל הצעקות האלו, וזה שכולם מצפים ממך להוציא 100.
שאם תוציא 60 זה יהיה כל כך מוזר.
זו הרגשה כזו, שאם תקבל ציון נמוך תאכזב אחרים יותר מאשר תא עצמך,
וזה כל כך לא פייר :|
הנה סתם משהו שכתבתי,
סתם כי זו הפה להיות מין שיגרה להכניס דברים כאלה לפוסטים..
היא ממשיכה לחייך, ומבטה אדיש
מחלקת מסכות לכל איש ואיש
מתפללת ובוכה, ומבטה רגיש,
שתוכל לחיות בשקט,
ואת השמחה שוב להרגיש
הוא מסתכל אל העיניים,
אך אל אלה של המסכה
הוא רואה אותך מאושרת, רואה אותה שמחה
היא לא תספר לעולם, על רגשותיה
היא מראה את עצמה חזקה
אך כשמישהו בה פוגע, מבפנים נשמעת צעקה
היא לבד עכשיו, בחדרה
נותנת לעצמה להיפתח, בוכה
והוא בא במפתיע, לא מבין מה קורה,
פתאום היא לא שמחה,
הוא מביט לשולחן,
שם, זרוקה לה מסכה,
אחת כזאת,
שמחה.
זה שיר ישן..
זה באמת לא קשור להרגשה שלי,
אולי רק לפעמים..
ובכל זאת?
הכל טוב עכשיו,
הכל כמעט..
הכל חוץ ממשהו קטן..
כי כשחבר שלי מרגיש רע?
איך אני יכולה שלא?!
מקווה שהכל יסתדר, באמת באמת
333>
שחר:] 
דרך אגב פוסט 200 חח><
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
