כמה העולם קטן, וכמה הוא רחוק.

הרבה זמן לא עידכנתי , אין לי מה להגיד. - או שבעצם, יש לי מה להגיד, אבל אני פשוט לא מוצאת את המקום.

שונאת סופי שנה. אני תמיד הולכת לאיבוד ומתרחקת מאנשים. שונאת לנתק קשרים.

זה תמיד קורה לי. רק לי.

אני פשוט לא מסוגלת ללמוד מטעויות.

איזו סצנת "עליסה בארץ הפלאות". אני פשוט מחכה לדמעות שיטביעו אותי.

אני תמיד תופסת ומבינה דברים לאט מידיי, במיוחד כשמדובר בי, וכשאני סוף סוף מבינה אותם אני נרתעת ומפחדת מהם, ורק כשהם עוברים אני רוצה אותם בחזרה.

מה דפוק אצלי?

הלכתי לאיבוד.

לעזאזל איתי.

תפסיקו להסתכל עליי ככה.

תפסיקו להגיד 'אמרתי לך' ו 'ידעתי שזה יקרה בסוף'.

תפסיקו לגרום לי להרגיש רע.

גברת ספארו,

חזרתי לצייר שוב.

אני חושבת שזה מנקה אותי. כמו מסדר את כל האי סדר שיש לי בראש ומשאיר אותי קלה ונקייה יותר.

אני לא יודעת איך להסביר , אבל התגעגעתי אל זה .

הם לא טובים , אבל אני עוד אשתפר !

אוהבת עד אין קץ, באמת.

חופש גדול - קטן שמח לכל המזליסטים שיצאו, מצפה ל11 ביולי :)