כמה העולם קטן, וכמה הוא רחוק.

המבחן בעוד [ 24-10 = 14 ] שבועיים, ואני לא מוכנה בכלל .

ישבתי היום שעה שלמה מול הספר המסריח של בני גורן, וניסיתי לפתור תרגיל.

כל ה-X וה-Y ו, תתפלאו- a עשו לי בחילה, אז ניסיתי להעסיק את עצמי במשהו אחר.

הבטתי [שפה גבוהה, מה עובר עליי?] בשעון במבט מיוסר וחישבתי אם השעה מתחלקת ב-2, ב-3, ואפילו ב-9.

חישבתי את החזקה של השעה, ואת השורש [שיצא לא הגיוני וארוך!!],

חילקתי את השעה בדקות, כיוון שזה מתבקש [15:42].

ו, האמת היא, שאני מתה משעמום בריבוע.

* אפילו המצאתי שיטה להעברת ערוצים בטלוויזיה;

נניח שאני נמצאת בערוץ 55, ורוצה להגיע ל-11 כדי לראות אנשים ששוברים שיאי עולם בסין,

אני לוחצת "44-" בשלט, ופוף! מגיעה לאולימפיאדה.

תודו שזה מיותר.

גברת ספארו,

אני יודעת שמשעמם גם לכם, וכבר הוכיחו שתרגילים מחזקים את המוח. אז חשבו את זה -

היום קמתי ב-11, אחרי שהלכתי לישון ב-4 לפנות בוקר ושלושה רבעים. חשבו כמה זמן ישנתי ומתי אמות.

[מזלטוב לגידי ולאדמאיש]