כמה העולם קטן, וכמה הוא רחוק.

מסתבר שיש עוד אחד. ולכו תדעו עוד כמה כאלה יש בחוץ.

ישבנו אתמול בלילה, אני והיצור המגעיל שגדול בקצת מהאגרוף ביד שלי [ או, אני ישבתי, לפחות. הוא נדבק אל הקיר. ] זה מול זו, 5 מטרים מפרידים בינינו ולא עצמתי עין כל הלילה.

ואני עייפה. ואין לי כוח. ונמאס לי מהדברים האלה שחודרים לי לחיים.

אבל בלי קשר, בצפר נחמד. אין לי כוח ללמוד, והייתי נותנת הכל בשביל עוד שבוע של חופש, אבל הוא נחמד.

וכל המורים שלי קשוחים ועצבניים, ואני בקושי מוצאת את עצמי עם כל השיעורים האלה בכל הכיתות ההן, אבל אפשר להתרגל.

אני מתוסכלת.

גברת ספארו,

Maybe I Should.