זה לא בדיוק פרק,זאת כנראה הולכת להיות הכרזה עצמית מאוד ארוכה אבל בכל-זאת...
החלטתי שאני מוותרת. למרות שאסור לוותר במצב שלי כל אחד היה עושה את זה.
יצאנו לנו להיפגש פעמיים בסוכות.פעם ראשונה בערב חג ראשון,היינו עם ההורים ועוד חברים\חברות שלנו[וההורים שלהם]. כשהיינו לבד [וזה קרה דיי הרבה] אפילו לא היה לנו על מה לדבר.... עשינו דקות דומייה.ציטוטים מ"השיחה" שלנו:הוא- "מה קורה?" אני-"הכל טוב.אצלך?"הוא- "גם".הוא-"מה קרה את שקטה כזאת\בלי מצב רוח\בדרך להיכנס לדיכאון?" אני-"לא קרה כלום. סתם עייפה."
[בטח אם אני הייתי סתם עייפה ב-7,8,9 בערב בטוח זה היה כתוצאה מעליית חום, מה שלא היה לי. סתם שיקרתי לו. לא יכולתי להגיד שאני חושבת עד כמה הוא יכול להיות אדיש עליי. אני מראה לו את כל הסימנים שבעולם והוא אדיש [איזה נחאס הוא- וואו שנים שלא אמרתי את המילה הזאת].
הפגישה השנייה הייתה בדיוק יום אחרי זה, וזה בכלל לא ניקרא פגישה... הייתי עם חברה שלי אצלה בבית וסתם שלחתילו הודעה כי הייתי בטוחה שהוא עסוק ולא יענה [או שהוא סתם עצלן],הוא ענה אחרי כמה דקות. דיברנו וזה [הוא ידע שזאת אני ולא חברה שלי למרות שהתחברתי למסן שלה-טוב נו הייתי חייבת להגיד שזאת אני כי הוא שם לב שפתאום ל"חברה שלי" אין יציאות מוזרות\מצחיקות.] ואז הוא בא ביציאה של: "בואי תביאי את החברות שלך ואני יצא עם חבר שלי וניפגש וניסתובב בעיר"."אוקיי סבבה".
יצאנו לכיוון הטכני [קבענו להיפגש שם]. הם באו, הוא הציג את חבר שלו והחלטנו שהולכים להסתובב בכיוון של הקניון. ניכנסו לנאות-לון בדרך,הסתובבנו שם. חברה שלי קיבלה התקף צחוק,נפלה על הדשא ולא יכלה לקום[זה היה קורע מה שנאמר שם,לא זוכרת מה אבל היה קורע]. בזמן שטיילנו לא קרה כלום. אני אישית הרגשתי שאני וחברה שלי יצאנו לטייל לבד והוא וחבר שלו זה סתם אנשים שהולכים מלפנינו.חבר שלו דיבר איתו ואני וחברה שלי התווכחנו אם הם ישימו לב אם פתאום אנחנו נסתובב ונילך לבית.אח"כ הייתי צריכה לחזור אז הם "ליוו" אותנו חצי דרך [הפעם זה היה הפוך,הם היו מאחורינו] ובזה ניגמר המפגש. בערב כשהוא חזר הוא אמר לי: "למה לא הייתן איתנו?לא יפה". עניתי לו: "אתם הייתם בשלכם.לא שיתפתם אותנו אז לא רצינו להתערב ולהפריע.". מאז לא יצא לנו להיפגש. רק לדבר[כמו תמיד במסן,שיחות יבשות ביותר].
בגלל זה החלטתי לוותר.החופש הזה הכה בי חזק שהבנתי שאני עושה טעות. אני הולכת להפסיק את כל זה. הבנתי שאני כבר לא אוהבת אותו [טפו טפו טפו] ושהוא סתם חרא [זה מישהו עזר לי להבין ע"י שיחת נפש של 4 שעות]. לכן נותר לי רק לשכוח אותו סופית,ולעבור לבן\דג הבא.להתחיל לחפש את האמיתי שלי ולא להסתכל על כל בן לא ערס שעובר אצלי בעיר ולחשוב אם כדאי להתחיל איתו או לא. דיי. אני מתכוונת לשנות את כל המחשבות שהיו לי עד עכשיו בראש. כנראה שאני סתם מראה לאמא שלי שהיא צודקת ושעכשיו אני לא צריכה להיכנס לקשר עם בנים [נישמע כאילו אני הופכת ללסבית. תיהיו בטוחים שלא].
פה ניגמר הסיפור שלי. אני חוזרת חזרה לעידכון השירים...
להתראות עד לבן הבא והסיפורים החדשים שאני אכתוב עליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: