ניגמר הסיפור חוזרים לשירים...
נידמה לי שרק על השירים שאני כותבת והחברות\ידידים שלי אני עוד איכשהו חייה...
חולה. וירוס בבטן או משהו כזה שמצריך אותי לשתות תרופות שגרומות לי להקיא.אבא שלי [שונאת אותו!] עשה לי חסימה לדפדפן של האינטרנט [לשניים שיש לי], ל-ICQ ולמסן כי לא סיימתי את כל השיעורים במתמטיקה והמורה הכלבה הזאת הלשינה לאמא שלי אז אני אתחבר פעם ב... כשאף-אחד לא יהיה בבית.. כל זה לא מונע ממכם להגיב לי.
אגב אתמול הייתי חייבת להוציא את התסכולים שלי מהחודש האחרון ועד שסוף סוף באו הדמעות האלה כתבתי שיר.והינה אני מפרסמת אותו:
קשה לי לשכוח את כל הרע
קשה לדמיין שכל זה לא קרה
זה בלתי אמין בתור חלום
זה די מזעזע בתור מציאות היום-יום
זה רק מחמיר עם הזמן
והכאב עדיין כאן.
אני הולכת ונעלמת מהעולם
מרגישה זנוחה,כאילו דבר מסביבי לא קיים
התקווה שפעם הייתה קיימת
עכשיו רק דועכת ומליבי נעלמת.
המחשבות השמחות שפעם היו אותי מציפות
עכשיו ניראות לי קטנות ורחוקות.
עולמי השתנה ברגע אחד
הגלגל התהפך ופתאום הרגשתי במשהו חד
זה היה הקוץ שחדר לליבי
שהשאיר אותי פצועה לכל החיים!
אני לא בדיוק חשבתי על משמעות המילים של השיר כשכתבתי אותו אז ככה שאל תשאלו אותי אם זה נכתב מתוך אהבה למישהו או סתם כדי להוציא עצבים.פשוט הייתי צריכה לשפוך ה-כ-ל. אם זה בדמעות [מה שקרה בלילה כשלא נירדמתי] או אם זה בשיר הזה [מה שקרה ברגע שגיליתי שחסמו לי את כל האפשרויות במחשב והלכתי לצעוק על אמא שלי שרק לי נותנתם עונשים כאלה וזה שאחותי נכשלת במקצועות הכי קלים שיש לא נותנים לה אפילו עונש אחד! FUCK OFF YOU ALL ]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: