לטס נפרק את זה לגורמים.

האקדמיה לא חברה שלי.

הבירוקרטיה לא חברה שלי.

להוכיח לאנשים שאני יודע ולומד זה לא מיי קאפ אוף טי.

ועדיין יש קצת מעניין ונחמד. לא מעניין אותי לחקור. לא בא לי חובות כבדות. לא בא לי בשום צורה.

ועדיין אני מוצא את עצמי בסינית. בחלק מהקורסים. זה כן מעניין אותי לשפר את הלמידה שלי. 

אבל ככל שאני מנסה ללמוד ללמוד אני פוגש בלחץ הזה שפשוט מוציא אותי מהכלים.

החברה באוניברסיטה מדהימה. באמת מדהימה. אנשים ברמה מאוד גבוהה.

ויש לי מסגרת. יש לי מערכת שעות שאני נורא נהנה להתלונן עליה.

אז מה השלב הבא? להמשיך להתלונן? או לעשות משהו בקשר לזה?

כרגע אני מעדיף להמשיך להתלונן.

למה? מה זה ייתן לי?

זה לא ייתן לי כלום. אני רק אתעורר מאוחר יותר וארגיש רע יותר מאיך שאני מרגיש ואגיד איך עשיתי את זה לעצמי ושזה לא יקרה שוב. ואז זה יקרה שוב.

וזה עדיין לא משכנע אותי לקום ולעשות.

מישהו יכול לקום ולהסביר את המצב?

אני חכם יותר מזה. אני יכול לקום עכשיו ולעשות. זו בחירה שלי.

אני יכול לקום ולעשות. מה אני חושב על זה?

סבבה אז סופר ייקח רק רגע. וסינית, אני יכול לעבור על זה. להתחיל משם.

עכשיו? אחכ? 

ולמה חשוך כל כך מוקדם?

אולי ספורט. אולי לרוץ. אולי עוד לא לרוץ. אולי אחכה עם זה בשביל שלא אצטרך מפתח. טוב.

אבל אולי די עם אחכ? אני רוצה להגיע מוכן לשיעור. אבל לא רוצה לעשות דברים בשביל זה.

אז די לשבת על הגדר החלטה. עושה או לא עושה. חי או מת. להיות או לחדול.

להיות, לחיות ולעשות.

אני רוצה ללמוד. למה זה נעלם? למה אני לא מרגיש את זה? למה ה... מה זה? לא אינטואיציה. לא פוטנציאל. משהו שמניע. איפה המנוע איפה הדברים שמושכים אותי? אני רוצה לדעת! אני רוצה לדעת! למה משהו בי עוצר את זה? האם זה אני?

ריטלין מעלה את הדבר הזה... דופמין... פאק מה המילה שחסרה לי...

ואם אני לוקח ריטלין. אני קורא סינית. אני עושה דברים. אז זה מה שקורה? ריטלין... אוף וסופר. לא רוצה סופר. אוף. אולי יש שם משהו טעים. ארוחת ערב? מתאים לי? מתאים לי.

טוב אז די להשקיע זמן במחשב. תודה.

נ.ב.

השם החדש? אני צריך אותו להגנה מהעולם.
צריך? רוצה?

פאק יו מיינד פאק